סיפורים בהמשכים.

כמו שהבטחתי: עיצוב חדש+פרק תוך שבוע!

פרק 2- החבר שלה.

עבר שבוע מאז הנשיקה בין רומי וביני. במהלך כל השבוע הזה אני נמנעתי מלבוא לביתה והיא נמנעה מלשבת איתנו בהפסקות. הפעמים היחידות בהן עברנו אחד ליד השנייה והינו חייבים לעצור היו בגלל שגיא היה צריך משהו או שאנה השתעממה. אם אגיד שלא חשבתי על זה אז אני משקר, לא הפסקתי לחשוב על זה מאותו היום אבל עוד לא היה לי האומץ לבוא ולדבר איתה. מידי פעם תהיתי מה היה קורה אם לא הייתי עוזב אותה ויוצא מהחדר, מה היה קורה אם הייתי ממשיך את זה.

הכי גרוע בכל הסיפור היה להסתיר את זה מגיא. בהתחלה הוא סתם חשב שאני מדוכא אז ניסה לעשות דברים שאני אוהב אבל יומיים אחרי הוא הבין שמשהו קרה ופחות או יותר ניחש שזה קשור לרומי. למזלי, או לא למזלי, ידעתי להסתיר דברים בצורה פשוט מופלאה. יכולתי להרגיש משהו אחד אבל לשדר לכולם משהו אחר. יכולתי לבכות מבפנים ולצחוק מבחוץ. גיא היה היחיד שידע בחלק מהפעמים מתי אני מסתיר את מה שקורה באמת. לפעמים, ובמיוחד עכשיו, הייתי רוצה שהוא תמיד ישים לב שאני צועק לעזרה או שאני צריך אותו אבל ידעתי שגם ככה התקופה האחרונה עמוסה נורא ושהוא לא צריך עוד דברים על הראש ופשוט שתקתי והמשכתי להעמיד פנים. ואם כמה שרציתי לא יכולתי להאשים אותו בזה שלא שם לב, הרי אני זה שבחר להסתיר את כל הדברים שהסתרתי.

ואלי עכשיו, אחרי שבוע, הגיע הזמן שאני אספר לו? אולי כדאי שהוא ידע? בסופו של דבר זה יתגלה לו, בזה אני בטוח. ידעתי שאם זה לא יבוא ממני זה יהיה גרוע, זה יכול להרוס את הקשר בנינו.

"שמעת?" גיא התיישב לידי. למרות כל ניסיונותיהן של המורות להפריד בין גיא וביני המשכנו לשבת יחד בכל זמן אפשרי.

"מה?" שאלתי בחוסר עניין, מעולם לא התעניינתי יותר מדי ברכילות האחרונה.

"שלומי מי"ב ארבע התנשק עם אחותו הקטנה של מתן. יש בלאגן רציני בחוץ, הם הלכו מכות עכשיו ומתן כמעט הרג אותו. לפעמים אני מאושר מזה שאתה לא מעוניין ברומי, הייתי הורג אותך אם היית נוגע בה." אמר מחויך ומרוצה מעצמו ואני נשכתי את שפתי, איך זה קורה לי?

רציתי להתנגד לזה ולומר שזה לא תלוי באותו האחד שהוא עושה את זה, אי אפשר לבחור את מי אתה אוהב, אבל ידעתי שזה לא נכון. ידעתי שאם גיא היה מנשק את אחותי הייתי הורג אותו על המקום בלי לתת לו להסביר אפילו, ידעתי שהייתי מאבד את השליטה על עצמי וישר מתנפל עליו.

"כן, אבל אם היא עשתה את זה מרצון והוא לא הכריח אותה זה כבר משהו שונה. יכול להיות שהם נדלקו אחד על השנייה או משהו." אמרתי בטון של חוסר אכפתיות בזמן שסערת רגשות התרחשה בתוכי.

"זה לא קשור, שיבוא וידבר עם מתן ויהיה גבר. בכל זאת, חברים לפני בנות. אם היית בא אליי עכשיו ואומר לי שאתה דלוק על רומי הייתי מרביץ לך אבל הייתי מבין את זה. אבל לעומת זאת, אם היית מנשק את רומי ואז בא לדבר איתי הייתי מוציא לך צו גירוש מהארץ ומעביר אותך לסיביר לגור עם פינגווינים." גיא שרבט איזו צורה לא מובנת במחברת אזרחות שלו. לשנייה תהיתי אם הוא יודע על הנשיקה ובגלל זה הוא אומר את זה אבל אחרי סריקה קצרה של פניו הבנתי שלא, גיא לא יודע להסתיר דברים וגם אם הוא מנסה אני תמיד קורא אותו בסופו של דבר.

"טוב, שמע," החלטתי לספר לו פחות או יותר על מה שהיה לפני שבוע, ידעתי שגם אם עכשיו הוא יתעצבן ויעשה בלאגן בסופו של דבר אנחנו החברים הכי טובים והוא יסלח לי, "אני צרי-" דיצה, המורה לאזרחות, נכנסה וקטעה את דברי.

"אחר כך." גיא לחש ואני הנהנתי אבל אני ידעתי דבר אחד- אחר כך כבר לא יהיה לי האומץ.

*

"דיצה כזו חופרת!" התיישבתי באנחה על הדשא וגיא ואיתי צחקו. את איתי לא ראינו כבר המון זמן כמו שצריך, אחותו הגדולה מתחתנת עוד חודש וכל המשפחה שלו בהכנות כל הזמן.

"ממש, אני לא יודע איך אני שורד איתה עוד שנה וחצי עכשיו, זה סיוט!" איתי התלונן וגיא נאנח.

"שני תינוקות, כולה אזרחות. בקטנה," אמר וכשראה את אופיר חיוך גדול עלה על פניו, "מהממת." הוא תפס בידה ומשך אותה אליו.

"דביקים." איתי סינן ואני צחקתי.

"זה לא שאנחנו דביקים כמו שאתם פשוט שני קנאים." הוא אמר ונישק אותה.

"אתמול הינו בטעימות של העוגות ונועה פשוט לא מצליחה להחליט מה היא רוצה, אם אני הייתי הארוס שלה ממזמן היית-" איתי התחיל לספר אך אני הפסקתי לשמוע בשלב כלשהו. כמה מטרים מאיתנו עמדה רומי עם כמה חברות וצחקה. שיערה התנופף ברוח, עיניה זרחו ושפתיה המדהימות נעו בצורה מושלמת. אני לא יודע מתי הפכתי להיות אחד מהבחורים בסרטים הרומנטיים שרואים את כל הדברים הקטנים האלו אבל זה כל מה שיכולתי לראות, לא עניין אותי שום דבר אחר באותה השנייה.

'תתאפס על עצמך, היא אחותו של גיא.' קול עדין אמר במוחי.

'לא! תעוף על זה! היא רוצה אותך, אתה רוצה אותה. מה אכפת לך מגיא? כולה חבר. יש לך חברים בשפע.' קול נוסף, הפעם אגרסיבי ותחמן, אמר.

'אל תקשיב לו! הוא יהרוס את כל החברות המופלאה בין שניכם!' הקול העדין ישר הגיב.

'יא רגיש אחד, אולי תפסיק להרוס לי את הילד. הוא צריך לגדול כמו שצריך, לא להתחשב באף אחד. תעשה אותה, אני בטוח שזה הדבר הנכון לעשות.' יכולתי לראות את השטן הקטן מעופף מולי ומחכך את ידיו ברוע.

'לא! אל תעשה את זה! תראה קצת ערכים ומוסר, תראה שאתה ילד טוב ושאתה נאמן לחברים שלך! אתה היית רוצה שמישהו יעשה לך את זה? שגיא יעשה לך את זה?' המלאך אמר בטון מאשים ומבטו הרגיש והטוב יכול היה לשכנע רוצח המונים להפסיק.

'נו באמת, למה אתה תמיד מתערב?' השטן אמר ושני הקולות המוחי החלו להתווכח.

'כי אתה תמיד הורס לכולם! למה אתה לא יכול לתת לאנשים לחיות בשקט ובטוב? אתה כל כך מעצ-' הם המשיכו להתווכח עד שאיתי קטע אותם. זהו, אני סופית השתגעתי.

"אתה מקשיב לי בכלל? הרגע סיפרתי לך על חייזרים כחולים עם נקודות צהובות שחטפו אותי לירח אתמול ואתה הנהנת." איתי גיחך וניער אותי.

"לא, השתגעתי." אמרתי והוא נאנח.

"טוב שגילית." אמר ואני דחפתי אותו וצחקתי, כמה טוב שיש את איתי.

"איך אני אוהב את שעות החלון האלו." גיא התיישב לידנו בחזרה בחיוך גדול.

"שמנו לב." גיחכתי.

"שמעתם על שלומי ומתן?" איתי העלה את הנושא ואני רציתי להרביץ לו.

"כן, דיברנו על זה קודם. דרך אגב, תומר, מה רצית לומר לי?" גיא שאל ואני בלעתי את רוקי ולא ידעתי מה לעשות, כבר לא היה לי האומץ לספר לו על הנשיקה.

"סתם, לא משנה. מה עשית לגבי ליאם?" שאלתי וידעתי שזה יוריד אותו מהנושא. איתי תקע בי מבט שואל אבל אני התעלמתי ממנו. ידעתי שלא כמו גיא, איתי לא מסוגל לעבור נושא במהירות וגם לא יוותר עד שידע את האמת, הוא שם לב לדברים קטנים שלפעמים יכולים לגרום לך להשתגע. בין אם זה כתם בתמונה ובין אם זה סוד שמסתירים, איתי לא מוכן לוותר עד שידע הכל ויתקן את הפגם. פעם התכונה הזו עצבנה אותי אבל עם הזמן התרגלתי ופשוט התעלמתי מזה, לא התייחסתי לנושא ברצינות גמורה.

"עוד לא ראיתי אותו, הוא התחמק ממני. אני לא מאמין שהוא כזה דפוק. ואני עוד יותר לא מאמין שאני יותר קטן ממנו ונמוך ממנו והוא בכל זאת מתחמק ממני, הוא יכול לפרק אותי במכות בשניות. נראה לך שיש סיכוי קטן שהוא מכבד אותי?" גיא שאל ואיתי ואני פרצנו בצחוק.

"ברור! הוא מאוהב בך! לא ראית איך הוא כותב על כל המחברות שלו 'ליאם כהן' ומצייר לבבות?" שאלתי וגיא זרק עליי את התיק שלו, מה שגרם לאיתי ולי לצחוק אפילו יותר.

"שתוק, אני רק מנסה להבין למה הוא מתחמק. דפוקים." גיא סינן והביט במבט אוהב באופיר אשר ישבה עם חברות שלה וצחקה.

"אתה ממש אוהב אותה." איתי אמר וכולנו הרצנו פתאום.

"אני חושב שאני מאוהב בה." הוא לחש ואנחנו שתקנו.

תמיד הינו חבורה של משתוללים, גם בבית ספר וגם עם בנות. היו לנו סטוצים מכאן ועד הודעה חדשה והפעם הראשונה של שלושתנו הייתה לפני כמעט שנתיים. גיא הכיר את אופיר לפני שנה במסיבה שהינו בה וכשניסה להתחיל איתה היא פשוט דחתה אותו. כפי שהכרנו את גיא ידענו שהוא לא יוותר עד שהיא תיכנע לו והוא רדף אחריה חודש שלם עד שהיא סוף סוף הסכימה לצאת איתו לפגישה אחת. חשבנו שכבר בפגישה הזו הוא ינשק אותה ואולי יצליח אפילו לשכב איתה אבל הוא חזר מהפגישה שונה ממה שהיה עד אז, הוא סיפר לנו שהם אפילו לא התנשקו, הם דיברו כל הדייט ולא שמו לב כמה מהר הזמן עבר. הוא אמר שהיא כל כך חכמה ועדינה ושהוא חושב שהוא ינסה לעשות את זה רציני. בהתחלה לא חשבנו שהוא רציני, הכרנו אותו מספיק טוב בשביל לדעת שזה לא יחזיק מעמד, שהוא לא מסוגל להיות בקשר רציני, אבל למרות כל הזלזול שלנו והקושי שלו להיות בקשר גיא נישק אותה רק אחרי שבועיים שבהם יצאו ובחצי שנה שלהם היא יזמה את הכל. בחצי שנה שלהם גיא אזר אומץ ואמר לה שהוא אוהב אותה בפעם הראשונה והיא כמובן אמרה לו שגם היא אותו. מי שהכיר את גיא ידע שמחויבות זה לא הקטע שלו ושעד אז מעולם לא אמר למישהי שהוא אוהב אותה. לפני חודשיים גיא יצא למסיבה ואופיר נשארה חולה בבית והוא בגד בה מרוב שכרות, כשהוא סיפר לה היא לא הסכימה לדבר איתו כמעט שבוע ואנחנו ראינו את גיא במצב שמעולם לא ראינו אותו בו. הוא היה כל כך מדוכא ועצוב ולא רצה לעשות כלום. הוא לא למד, לא קרא, לא שיחק כדורעף כמו שאהב, הוא פשוט לא עשה כלום. הוא כל היום התהלך כמו זומבי ממקום למקום והפעמים היחידות שבהן דיבר היו כשניסה להתקשר אל אופיר. לבסוף אופיר הבינה את המצב ודיברה איתו והוא נשבע שלא יעשה את זה יותר לעולם. ושוב, למרות שזלזלנו בו, הוא עמד בהבטחה עד עכשיו. הוא הפסיק לשתות, לא יוצא בלעדיה או בלעדינו והכי חשוב, לא שוכח להזכיר לה כמה הוא אוהב אותה.

"ולחשוב שעד לפני שנה הינו חבורת דפוקים." איתי נאנח ואני חייכתי.

"את"ג לנצח." קירבתי את ידי למרכז והם צחקו ושמו את ידיהם ליד שלי. למרות שאנחנו חבורת בנים לכל אחד מאיתנו היה צמיד שהכנו באילת שהיה כתוב עליו 'את"ג' בגדול ומתחת היה כתוב בקטן 'ואין לנו כח למצוא פירוש מגניב'.

"כאלו ילדים קטנים." איתי צחק וגיא הצטרף אליו.

"אתם קולטים כמה שנים יש לנו את הצמידים האלה? כבר שלוש שנים. הינו כאלה ילדים קטנים, גם עושים לעצמנו חבורה וגם קוראים לה שבראשי התיבות של השמות שלנו." צחקתי והם המשיכו לצחוק עד שגיא השתתק.

"מה קרה?" שאלתי וניסיתי לתפוס במבטי את מה שהשתיק את גיא. עברתי במהירות על הכל, ילדים משחקים בגן הצמוד, מכוניות נוסעות בקצה הרחוב, נערים מעשנים בפינת חצר בית הספר ובסופו של דבר חבורת החברות של רומי ולידן עומד ליאם.

"בואו." גיא קם במהירות והתקדם אליהם במהירות. רומי עמדה ם ונראתה כאילו לא ידעה מה לעשות אם עצמה.

"בואי דברי איתי." שמעתי את ליאם אומר בדיוק כשנעמדנו לידם.

"תתרחק ממנה." גיא משך את רומי אליו. רומי נשארה לעמוד מאחורי גיא ונראה היה שלא רצתה לדבר עם ליאם. איתי הביט בכל הסיטואציה וניסה להבין מה הפסיד בשבוע בו לא דיברנו כל כך.

"למה לי?" ליאם נשען על הקיר בשעשוע, מה שרק יותר הרגיז את גיא. לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי אם אני צריך להתערב או לא. מצד אחד רומי ואני עדיין לא דיברנו על כל העניין אבל מצד שני אני מכיר אותה מאז ומתמיד ואני לא יכול לתת שיפגעו בה, לא משנה מי זה ועד כמה הוא גבוה ומפחיד.

"כי אני אומר לך." גיא אגרף את ידו ואני הבנתי שטוב זה כבר לא יכול להיגמר.

"ומי אתה שתגיד לי מה לעשות?" ליאם שאל ואיתי ואני תפסנו את גיא משני צדדיו לפני שהספיק לקפוץ על ליאם. רומי נראתה מעט מפוחדת מאחור אך אף אחד מאיתנו לא יכול היה ללכת אליה.

"אולי תזיזו את עצמכם מכאן? אין כאן שום דבר לראות!" איתי התעצבן על כל מי שהתגודד סביבנו וכל החברות של רומי שעד עכשיו עמדו שם בשתיקה מיהרו לפזר את כולם ורובן הלכו יחד עם היתר. שתי חברות שהיו איתה קודם נשארו איתה וחיבקו אותה.

"ליאם, אתה מוכן פשוט להקשיב לגיא ולעזוב אותה?" התחלתי גם אני להתעצבן, לא התאים לי ללכת מכות עכשיו.

"שתוק נקר." אמר וידע עד כמה זה חימם אותי, לא אהבתי שקראו לי בשם המשפחה שלי.

"שתוק שני." אמרתי לו באותו הטון שהוא אמר לי וראיתי איך אגרופו מתכווץ בשנייה. איתי נאנח ונדחף ביני ובין גיא, אוחז בנינו לפני שאחד מאיתנו יקפוץ על ליאם ויתחיל מכות.

"רק עכשיו שמתי לב ששלושתכם כאן. איך קראתם לעצמכם? מתג? בדק? אה! נזכרתי! את"ג, אגודת טמבלים גאים!" הוא אמר ושלושתנו פרצנו בצחוק. יכולתי לשמוע את רומי ושתי חברותיה מחניקות צחקוקים מאחורינו.

"ואנחנו טמבלים, פשוט לא יאמן." איתי אמר ולא הפסיק לצחוק.

"טמבלים זה ב-ט', לא ב-ת'!" גיא המשיך לצחוק וליאם נהיה אדום והתקרב צעד אחד לקראתנו באיום. באותה השנייה הפסקתי לצחוק, המצב נהיה רציני משחשבתי שיהיה.

"תפסיקו כבר!" רומי נעמדה בנינו והפרידה בין הכוחות. ליאם נעצר וגיא ואיתי הפסיקו לצחוק, רק אני נשארתי לעמוד דומם כמו שעמדתי קודם.

"אל תתערבי בזה." גיא תפס בידה וניסה להזיז אותה משם אבל היא ניערה את אחיזתו ממנה.

"אני כן אתערב בזה. אתם באותה השכבה, אתם מכירים כמה שנים, יכול להיות שלא הייתם החברים הכי טובים או חברים בכלל אבל לא חבל שתהפכו להיות אויבים עכשיו? ועוד בגללי? ליאם, אני מבקשת שתעזוב אותי בשקט. וגיא, בחיאת ראבק, אני כבר ילדה גדולה, אם לא תיתן לי להתמודד עם דברים לבד איך אתה מצפה שאני אגדל כמו שצריך?" היא התעצבנה וחיכתה שמישהו יגיב.

"אני מצטער." גיא התנצל וחיבק אותה. הבטתי בליאם והייתה לי הרגשה לא טובה, הרגשה שהוא לא הולך להתנצל ולחבק אותה כמו שגיא עשה. וכמו שהתברר לי, זה בדיוק מה שקרה. רומי הלכה חצי צעד אחורה וליאם ישר העיף אגרוף לגיא. רומי מיהרה לחזור לעמוד ביניהם ואיתי משך משם את גיא לפני שיחזיר לו.

"תתרחק. ממנה." הדגשתי כל מילה והתקרבתי אליו באיום. רומי נראתה קצת מופתעת והתקרבה אליי על מנת להרחיק גם אותי ממנו והוא צחק.

"למה? מי אתה בשבילה?" הוא שאל בלגלוג ואני חייכתי.

"החבר שלה." שמתי את ידי על מותניה וחצי חיבקתי אותה. ליאם הביט בנו במבט חושד וקצת המום, רומי קפאה במקומה וגיא הביט בי במבט לא ברור.

איך אני תמיד מסבך את עצמי?

א- מה אתם אומרים על העיצוב החדש?

ב- איך היה הפרק?

ג- יש לכם רעיונות לשם לסיפור? כי לי ממש אין מושג. כרגע קוראים לו (בחוסר יצירתיות יש לומר) 'תומר-רומי'.

נמאס לי כבר להיות בבית! אני חולה נורא מיום שלישי ועד שחשבתי שהמצב השתפר עלה לי נורא החום ואני עדיין תקועה בבית ועד יום ראשון (כולל) אסור לי בכלל לצאת מהבית ויש מצב שגם אחר כך לא יתנו לי ופספסתי מבחן אחד ואני הולכת לפספס עוד אחד כנראה ופשוט אווווווווווף!

ועכשיו, אחרי שהוצאתי עצבים, שבוע טוב!