סיפורים בהמשכים.

אחרי הפרק יש כמה הודעות שאני מבקשת לקרוא.

עברו כמה שניות והדמעות לא חדלו לזלוג על לחיי, הבטתי במייקל הרוכן מעל פניה של מנדי ואת שפתיו הרכות שעד לפני שניה היו שלי, נחות על שלה. ידיו ליטפו את פניה ואת שיערה החלק וגופו נצמד לשלה. לא יכולתי לראות את זה יותר, לא יכולתי לדעת שעד שסמכתי על מישהו ונתתי בו את אמוני המלא הוא בגד בי ככה. עד שנתתי לעצמי להתאהב בגדו בי בצורה הכי אכזרית שיש. זו הפעם הראשונה שזה קורה? כמה זמן זה נמשך? למה? כל המילים שלו, כל מה שהוא שכנע אותי שהוא מרגיש וההתנהגות שלו- הכל היה שקרים?

לקחתי צעד אחורה ובטעות הפלתי את המנורה שהייתה על שולחנו. שניהם קפצו והביטו בי, מבטם שונה לחלוטין אחד משל השני.

"למה?" שאלתי ומייקל השפיל את מבטו.

פרק 9- הבגידה.

"מריה..." מייקל לחש והתקדם לעברי אך אני הפניתי את גבי וירדתי במדרגות במהרה. לא רציתי לשמוע או לראותו אותו, לא רציתי בכלל לשמוע את התירוץ העלוב שלו לבגידה. לבגידה אין סיבה, זה רק מראה עם חוסר אהבה וכבוד.

"אני לא רוצה לשמוע ממך מילה ליבסון, תעזוב אותי." סיננתי בקור כאשר תפס בזרועי וניערתי אותו ממני.

"מריה! נו מריה, אני מצטער!" מייקל רץ אחרי אך לא הצליח להשיג אותי. אני לא חושבת שאי פעם רצתי כל כך מהר ובלי להסתכל לאחור, כ העניין הזה כאב לי יותר מדי וידעתי שאם רק אראה את פרצופו אשבר. צעדי הריצה שלו נפסקו ועכשיו נשמעו רק צעדיי בקול רם ברחוב הריק. יכולתי ממש לראות מולי את מייקל, עומד בלי חולצה באמצע הרחוב עם פנים קפואות.

"מריה? מה את עושה כאן?" ג'וש פתח את הדלת ואני נפלתי לתוך זרועותיו ובכיתי. למזלי כשנסענו חזרה מבית החולים ג'וש ביקש שאלווה אותו עד הבית עקב זה שהרופא הזהיר אותו שהוא עלול לאבד את ההכרה ועכשיו ידעתי לאן ללכת. אולי זה מוזר ואולי אפילו קצת דפוק אבל הוא הראשון שחשבתי עליו. לא יכולתי ללכת הביתה ולבכות להוריי כי הם היו רוצחים אותי ולא היו לי חברות או ידידים שיכלו לעזור לי חוץ מג'וש.

"בואי, כנסי." הוא חיבק אותי והוביל אותי פנימה. הבית של ג'וש היה גדול, אפילו יותר משל מייקל. לפי מה שמייקל סיפר לי ממזמן ידעתי שאימו של ג'וש הייתה אשת עסקים מצליחה ואביו איש צבא ולכן שניהם בקושי היו בבית במהלך השנה. חוץ מזה, ידעתי שלג'וש יש אח ואחות גדולים.

"יפה לך ג'וש, כוסית חדשה?" מישהו בסביבות העשרים לחיו ישב על הספה בסלון והסתכל עלינו.

"שתוק ניק." ג'וש סינן והוביל אותי למעלה, "חכי כאן, אני אביא משהו לשתות ולאכול." ג'וש חייך ויצא מהחדר. חדרו היה גדול ומרווח אך בעיקר מבולגן והפוך. פוסטרים של להקות רבות היו תלויות על הקירות ותמונות שלו עם מלא אנשים, בעיקר בנות, היו תלויות בין הפוסטרים. הטלוויזיה פעלה בקולי קולות על ערוץ שמשדר מרוצי מכוניות והמחשב דלק והבהב כל כמה שניות כסימון להודעה חדשה במה שנראה כמו פייסבוק.

"אוקיי, עכשיו ספרי לי מה קרה." ג'וש התיישב על המיטה, הניח את המגש על השידה וסימן לי לשבת לידו.

"חזרתימביתהחוליםומצאתיאתמייקלואתמנדימ-" אמרתי וג'וש קטע אותי.

"מה?" שאל וגיחך.

"מצטערת..." מלמלתי ונשמתי עמוקות, "חזרתי מבית החולים ומצאתי את מייקל ואת מנדי מתנשקים, בחדר שלו, כאילו אני לא קיימת." הדמעות ירדו על לחיי במהירות וג'וש חיבק אותי. הנחתי את ראשי על כתפו ונתתי לדמעות להמשיך לרדת, בלי לומר מילה.

"מריה, תראי. אני מכיר גם את מנדי וגם את מייקל כבר הרבה מאד זמן והם לא כאלו. טוב, מנדי כן כזו אבל מייקל לא. מייקל מאמין באהבה, מנדי מאמינה בכוח. ברגע ש'לקחת' למנדי את מייקל היא השתגעה וניסתה לקחת אותו ממך בחזרה. מייקל אומנם לא שם לב לזה אבל הוא בעל כוח רב בבית הספר ובאזור ויש המון אנשים שהיו מתים להתחלף איתו אפילו לשנייה אחת. מנדי רוצה את הכוח הזה, היא לא יכולה להתמודד עם זה שמייקל יהיה עם מישהי אחרת ובמיוחד לא איתך." ג'וש אמר ואני הרמתי את ראשי בהפתעה, "לא התכוונתי לזה ככה, באמת. את חמודה והכל אבל את לא הכי כוסית או מושלמת בעולם, את גם לא בעלת ביטחון עצמי רב ומנדי הרגישה שהיא לא מספיק טובה אם את, שאת ממש לא דומה לה, זו שמייקל מעדיף." ג'וש הסביר ואני הנהנתי, ניסיתי להבין את מה שאמר אך לא הצלחתי- כל אשר עלה לי לראש היה שמייקל בגד בי עם מנדי וכל מה שיעשה עכשיו לא ישנה את המצב הקיים.

"אני מצטערת שנפלתי עלייך ככה אבל אין לי לאן ללכת. אני לא יכולה להישאר שם ולראות אותו ואני לא יכולה לחזור הביתה." מלמלתי והוא חייך וליטף את לחיי, מנגב אותן מהדמעות.

"אני שמח שבאת לכאן, זה מראה לי שאת סומכת עליי. ואל תדאגי מריה, אני לא אעשה כלום לגבי מה שסיפרתם לי, אני לא דביל." אמר לפני שהספקתי להעלות את הנושא. שנייה לפני שבאתי לומר לו עד כמה אני מודה לו נפתחה הדלת ואותו האחד שישב על הספה קודם נכנס והתיישב על ידנו.

"ניק, מה אתה עושה כאן?" ג'וש נאנח וניק, שהיה מאד דומה לג'וש ומכאן הסקתי שהם אחים, חייך וקרץ אליי.

"רק באתי לראות שחברה שלך מסתדרת ושהיא לא רוצה להחליף אותך בדגם יותר משופר." ניק ליטף את רגלי וכל גופי קפא.

"ניקולס, עוף ממנה. זו חברה של מייקל." ג'וש הרגיש איך גופי קופא וישר הבין מדוע וסילק את ידו של ניק.

"אה באמת? ומייקל יודע שאתה כל כך צמוד לחברה שלו?" ניק, שעכשיו הבנתי ששמו בכלל ניקולס, אמר.

"ניקולס, אם אתה לא יוצא מכאן עד שלוש אני מספר לזונה הבאה שתבוא אלייך כמה אהבת להלביש ברביות כשהיית קטן." ג'וש איים וכאשר ניק נשאר לשבת החל לספור, "אחת... שת-"

"תינוק." ניק אמר ויצא מהחדר.

"תתעלמי מאח שלי, הוא סתם דפוק." ג'וש אמר אך אני לא התייחסתי לזה בכלל. 'חברה של מייקל', אם הייתי שומעת את זה מלפני שעה הייתי הופכת להיות יותר מאושרת ממה שכבר הייתי אבל לשמוע את זה עכשיו עשה לי רע הרבה יותר ממה שהיה לי קודם.

"אני לא חברה של ליבסון." מלמלתי והתרוממתי מעט, לוקחת את אחת מכוסות המים שהיו על המגש ושותה בזהירות. "איך האף?" שאלתי אחרי שהחזרתי את הכוס למקום והבטתי בפניו של ג'וש. הנפיחות בהחלט ירדה והמקום נהיה קצת פחות אדום, זה לפחות מה שראו מבין התחבושות שהיו עליו.

"לא משהו, את יודעת. לא נעים כל כך לשבור את האף שוב." חייך ולקח בייגלה מהקערה.

"אני צריכה ללכת, הייתי כאן יותר מדי." מלמלתי כשראיתי שעברו שעתיים מאז שהגעתי. איך הזמן עבר כל כך מהר?

"איפה תשני?" ג'וש שאל כשקמתי.

"אין לי מושג, בטח על ספסל או משהו." משכתי בכתפיי וקמתי אך ג'וש אחז בידי בעדינות.

"את יכולה לישון כאן. אני מבטיח לא לנסות כלום, את תשני על המיטה ואני יכול לישון על הספה או בחדר אחר." ג'וש הציע ולמרות שממש רציתי לקפוץ על ההצעה הנדתי בראשי ללא.

"לא נעים לי ג'וש, באמת תודה אבל ההורים שלך לא צריכים עוד מישהי על הראש." אמרתי והוא צחק.

"ההורים שלי? מריה, הם לא היו בבית כבר איזה שבוע והם לא יהיו עד עוד שלושה שבועות, שניהם בפגישות ובחו"ל ואנחנו לא רואים אותם בכלל אז להם זה לא יפריע. אחים של גם ככה עסוקים בשלהם חוץ מניק שהוא קצת מציק אבל לא נראה לי שיפריע לנו יותר. מה אכפת לך? אני בטוח שזה יותר נוח וטוב מאשר לישון על ספסל." ג'וש אמר ואני נכנעתי, הייתי עייפה מדי בשביל להתווכח איתו, "אני הולך להביא לך משהו מאחותי ללבוש." אמר ויצא מהחדר.

"כן מייקל, היא כאן. יש לך חברה כוסית אחי. כן, כן, אני יודע ש- מה? באמת? ג'וש לא סיפר לי את זה! זה יכול להסביר את ה- לא משנה. קח, קח אותה." ניק נכנס לחדר והגיש לי את הטלפון.

"מה?" שאלתי בקרירות.

"מריה, אני אוהב אותך וזו הייתה טעות! תני לי לפחות להסביר!" מייקל נשמע נואש ואני לא אמרתי כלום, "מריה? את עדיין על הקו?" שאל.

"כן." עניתי קצרות, עוד לא הייתי מוכנה להקשיב לו.

"את יודעת שאני אוהב אותך?" שאל ואני שתקתי, לא ידעתי זאת.

"מריה את רוצה בוקסר שלי לישון איתו או מכנסיים ארוכים של אחו- אה, את בטלפון." ג'וש נכנס לחדר.

"אני רואה שאת מסודרת." מייקל סינן.

"אין לך שום זכות שבעולם להגיד לי משהו ליבסון, אתה בגדת בי." לא הבנתי מאיפה באה אליי כל התוקפנות הזו, ממתי אני מסוגלת לדבר ככה.

"את העדפת אותו." מייקל אמר ואני לא הבנתי על מה הוא מדבר.

"מה?" שאלתי מבולבלת, כל התוקפנות נעלמה ושוב הופיעו מולי מייקל ומנדי המתנשקים בחדרו.

"את העדפת אותו, הוא פגע בי ואת העדפת אותו. הוא השתמש ב-" מייקל נשם עמוקות והמשיך, "דריק." יכולתי לשמוע שהוא בוכה, יכולתי לשמוע את הקוצר נשימה שמתחיל להיות לו.

"אני בחיים לא העדפתי אותו." אמרתי בקול עדין ומתנצל. רגע? איך אני מתנצלת בסוף.

"זה לא נראה ככה מריה." מייקל אמר.

"מה אתה מנסה לעשות? להעביר את האשמה אליי? אתה בגדת בי ואין לזה שום סיבה מוצדקת. גם אם הרגשת לשנייה שאני מעדיפה אותו, מה שהיה ממש לא נכון ושניכם התנהגתם כמו דפוקים לחלוטין, היית צריך לדבר איתי ולא להתנשק איתה כאילו אני לא קיימת." אמרתי וניסיתי להחזיק את הדמעות בפנים, לא רציתי לבכות בגללו.

"לא! אני לא מנסה להעביר את האשמה עלייך ואת צודקת ואני טעיתי ואני לא מאמין על עצמי שעשיתי את זה אבל היא באה ושגעה אותי ובכתה על סטלה ואז היא התקרבה אליי ואני חשבתי על כל מה שעבר עלינו היום ועל זה שאני חייב לך ולג'וש התנצלות והיא נצמדה אליי לחלוטין והייתי כל כך עסוק במחשבות ולא שמתי לב מה אני עושה. מריה, אני נשבע לך שאני אוהב אותך יותר מאשר כל אחת אחרת שאי פעם אהבתי." מייקל נשמע שבור ואני היססתי לרגע.

"אני לא יודעת מייקל... אני אדבר איתך מחר כבר." אמרתי וניתקתי. ג'וש התיישב לידי וחיבק אותי, כל כך הייתי צריכה את החיבוק הזה אבל לא ממנו, הייתי צריכה אותו ממייקל.

"אני יודע שאני לא מייקל אבל אני כאן כדי להקשיב לך אם את צריכה משהו." ג'וש אמר ואני הנהנתי ומחיתי כמה דמעות שכן הצליחו לרדת. "קחי." הושיט לי בוקסר אדום וחולצה שחורה, "אני מקווה שזה בסדר."

"מה מעולה, תודה ג'וש." אמרתי ונכנסתי למקלחת הצמודה לחדרו של ג'וש על מנת להתלבש. מבט זריז במראה הראה לי את המצב הנוראי של מראי וג'וש, שכנראה הבין למה אני כל כך מתעכבת, צעק שיש מגבות מתחת לכיור.

הוצאתי מגבת גדולה ומגבת קטנה ונכנסתי מתחת למים. הפעם הכרחתי את עצמי לא לחשוב על כלום, חשבתי כבר יותר מדי היום ולחשוב עוד יכול היה רק להזיק לי הפעם. התקלחתי בזריזות ולבשתי את מה שג'וש הביא.

"את חייבת להשמין." אמר לי כשיצאתי מחדר האמבטיה. נשכבתי על הספה שג'וש סידר על מנת לישון עליה ועצמתי את עיניי.

"מה את עושה?" שאל לאחר שתי שניות ואני נשארתי עם עיניי עצומות אך סימנתי לו שאני מקשיבה, "למה את ישנה על הספה? סידרתי אותה בשבילי, את על המיטה." אמר והפעם פקחתי את עיניי.

"גם ככה אני נמצאת כאן למרות שאני סתם מעמיסה על כולם זה לא נעים." אמרתי והוא הניד בראשו ללא.

"את לא ישנה על הספה, אין מצב. אם את על הספה אני ישן על הרצפה." אמר ואני נאנחתי וקמתי מהספה.

"מעצבן." מלמלתי ונכנסתי מתחת לשמיכה הנעימה במיטתו של ג'וש.

"החלפתי מצעים." חייך, כנראה זו הייתה בדיחה פרטית שלו עם מישהו מכיוון שעם החיוך המרוצה הזה כיבה את האור ונשכב על הספה.

"לילה טוב מריה, הכל יסתדר בסוף." אמר ואני חייכתי.

"לילה טוב ג'וש, תודה על הכל." אמרתי ועצמתי את עיניי.

*

"מה הולך כאן?" בחורה בסביבות גיל העשרים נכנסה למטבח.

"היי, אני מריה, ידידה של ג'וש." חייכתי אליה חיוך נבוך, שכחתי שיש לו עוד אחות שלא יודעת על קיומי.

"ידידה? לג'וש אין ידידות." היא צחקה.

"היא החברה של מייקל. איך הוא תמיד תופס את כל הכוסיות?" ניק נכנס למטבח והתיישב על אחד הכיסאות, לוקח קורנפלקס, שם חלב ומתחיל לאכול.

"זה מסביר הכל," היא צחקה, "אני טורי, אחות של שני הדבילים האלו." אמרה והצביעה על ניק ועל ג'וש שבדיוק ירד במדרגות ושפשף את עיניו.

"די להציק לה." מלמל והוציא כמה קערות מאחד הארונות.

"רוצה?" שאל ואני הנדתי בראשי ללא, לא היה לי חשק לאכול.

"ממתי למייקל יש חברה?" טורי שאלה ולקחה קערה, שמה קורנפלקס ואוכלת.

"לפי מה שמייקל סיפר לי אתמול בלילה אתם בריב אבל לא נראה לי שהדרך הכי נכונה להשלים איתו זה לשכב עם החבר הכי טוב שלו." ניק אמר לפני שהספקתי לענות ואני פערתי את פי בתדהמה.

"זה מה שהוא אמר לך? הוא הזכיר במקרה את זה שהוא בגד בי? וחוץ מזה, אני ממש לא הולכת לשכב עם מישהו, במיוחד לא עם ג'וש." אמרתי וטורי וניק החלו לצחוק בזמן שג'וש הביט בי מופתע, "תראה, אתה חמוד והכל אבל אתה פשוט לא זה." אמרתי לו והוא הנהן בהבנה והמשיך לאכול.

"אני חושבת שאת הבחורה הראשונה שלא רוצה אותו." טורי המשיכה לצחוק וגרמה לי לחייך.

"יש מצב, קצת הפרתי את האיזון שהיה כשהכרתי את מייקל." חייכתי ומזגתי לי כוס מים. הייתה שתיקה במהלך כמה שניות.

"רגע!" ניק צעק פתאום והבהיל את כולנו, "מייקל בגד בך?" שאל כלא מאמין.

"כן, עם מ-" התחלתי לומר אך נקטעתי.

"תני לי לנחש, עם מנדי." טורי אמרה ואני הנהנתי, "אמרתי לך שאני לא אוהבת אותה ג'וש."

"אבל זה לא הגיוני, למה שמייקל יפגע ככה במישהו? הוא השתגע לחלוטין." ניק שאל ואני משכתי בכתפיי, כנראה שאני לא היחידה שהכירה את הצד הטוב שבו.

"רגע, ומה קרה לאף שלך?" טורי שאלה וכולם השתתקו פתאום, "נו!"

"מייקל." אמר וטורי נאנחה, "אבל זו הייתה אשמתי, אמרתי לו שהוא נותן למריה להיפגע יותר מאשר שנתן לדריק." הוא נאנח וטורי הביטה בו קצת המומה.

"אני לא מאמינה שאמרת לו משהו כזה, מה חשבת לעצמך ג'וש? אתה יודע שזה אחד הדברים הכי לא נכונים שיכולת לעשות!" טורי הטיפה לו והוא עמד לענות אך השתתק, "נו, מה הסיבה שאמרת לו?" שאלה אך הוא לא ענה, "ג'וש!".

"אני לא יכול לספר." הביט בי ואני הנדתי בראשי לשלילה, יותר מדי אנשים יודעים כבר.

"זה קשור אלייך?" טורי שאלה ואני הנהנתי.

"תראו, אני לא תומכת פה באף צד אבל אני רוצה שתחשבו על משהו, זה באמת שווה את זה? את נפגעת, אתה נפגע, מייקל נפגע... תחשבו מה נראה לכם נכון ומה מרגיש לכם נכון ורק אחר כך תפעלו." טורי אמרה ואף אחד לא הגיב. השתיקה נשארה עד ששלושתם סיימו לאכול וכל אחד הלך לעיסוקו. ישבתי בחדרו של ג'וש כאשר נשמעה דפיקה בדלת.

"פתוח." אמרתי והדלת נפתחה בהיסוס.

"אנחנו יכולים לדבר?" מייקל נכנס לחדר ואני הנהנתי. הוא התיישב על המיטה ושם את ידו על שלי אך אני זזתי והתרחקתי ממנו.

"לפני שאתה מתחיל אני רוצה שתדע שאני כן אוהבת אותך ואני לא רוצה לחזור אלייך, רק שתדע." אמרתי, לא ידעתי מאיפה זה בא אבל ידעתי שאני לא אהיה מסוגלת להיות איתו.

"אני יודע," הוא נאנח ומיד התאפס על עצמו ונשם נשימה עמוקה, "עשיתי טעות מריה, טעות ענקית. אני לא מבקש שתסלחי לי ושהכל יחזור להיות כמו שהיה קודם, ממש לא. אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך ולא את מנדי ושאת הכי חשובה לי בעולם, הייתי עכשיו מתעקש עלייך אבל אני מכיר את התחושה של בגידה ואני יודע שאת, בשונה מאחרים, צריכה את הזמן שלך." הפריע לי שהוא הכיר אותי כל כך טוב, שהוא ידע מה לומר וניצל את זה, "אני רוצה שתחזרי הביתה, זה גם הבית שלך ואני לא אתן לדבר כזה לגרום לך לעזוב. נכון שזו לא שטות אבל אני באמת חושב שאת צריכה לחזור." הוא אמר ואני הנהנתי.

"אני אחשוב על זה, אוקיי?" שאלתי והוא הנהן. ג'וש נכנס לחדר ולא נראה היה כי הופתע לראות את מייקל שם.

"אני מצטער." מייקל הסתובב אל ג'וש והשפיל את מבטו.

"אני מצטער, לא הייתי צריך לומר את זה." ג'וש אמר והתיישב על כיסא המחשב.

"איך האף?" מייקל שאל וג'וש צחק.

"אתה יודע, שבור." חייך ומייקל חייך אליו בחזרה. כל כך קינאתי בקשר שלהם באותו הרגע, בזה שהם מסוגלים לסלוח ככה אחד לשני כל כך מהר בלי להסס לשנייה.

"השלישיה התאחדה טורי!" ניק עבר ליד החדר וזכה לקבל כרית ישר בפרצוף כאשר צעק זאת לטורי.

"יופי!" צעקה בחזרה והמשיכה בעניינה.

"אז, מייקי, בגדת בכוסית שלנו?" ניק קפץ על המיטה וגרם לי ליפול על מייקל. התרוממתי במהירות וגיליתי עד כמה התגעגעתי למגע הזה שלו, לעור שלו ולו.

"דבר ראשון, שתוק. דבר שני, אל תקרא לחבר- למריה כוסית!" מייקל דחף אותו והוא צחק.

"מה אתה צוחק דביל?" ג'וש אמר ומיד הוסיף, "ועוף מכאן, אני צריך לדבר איתם לבד."

"אני שונא אתכם." זרק על שניהם כריות ויצא מהחדר.

"על מה רצית לדבר?" שאלתי וג'וש ומייקל חייכו.

"הוא לא רצה לדבר, הוא פשוט רצה להעיף אותו מכאן." מייקל הסביר לי ואני חייכתי גם אך החיוך שלי היה לא אמיתי, הוא היה מזויף לחלוטין.

"אה, שכחתי. הפלאפון החדש שלך הגיע." מייקל אמר והוציא מהכיס שלו מכשיר טלפון שחור וחדיש.

"מה?" שאלתי מבולבלת.

"הפלאפון שלך... ריסקת את הקודם, זוכרת?" חייך וג'וש צחק.

"מה זאת אומרת?" שאל ולא הפסיק לצחוק.

"היא זרקה אותו על הקיר והוא התנפץ." מייקל מלמל וג'וש המשיך לצחוק.

"זה לא כל כך חשוב." מלמלתי, לא רציתי שישאל למה.

"העברתי לך את כל הזיכרונות ואת האנשי קשר ככה שהכל נמצא שם." מייקל אמר והושיט לי אותו.

"תודה." אמרתי והדלקתי אותו.

"נראה לי שאני אל-" מייקל אמר אחרי שתיקה מביכה של כמה דקות בהן ג'וש שיחק עם כדור בייסבול שהיה מונח על השולחן שלו, מייקל דפדף באיזה מגזין שהיה על הרצפה ואני שיחקתי בסליידר של הפלאפון החדש שלי. צלצול טלפון נשמע ורק אחרי כמה שניות הבנתי שזהו הטלפון שלי.

"מי זה?" מייקל שאל ואני הסתכלתי על הצג וקפאתי.

"מריה, הכל בסדר?" מייקל שאל והביט בי.

על הצג הבהב שם שלא ראיתי המון זמן, שם שלא רציתי לשמוע עוד.

'אבא מתקשר\ת אלייך'