שיר ישן שכתבתי כבר מזמן וגם פורסם לפני כמה חודשים טובים , אבל הצטרכתי לפרסמו שוב.

חור.

לב מצוייר , לב על נייר.

מקלון קטן שמוציא הרבה עשן,

הוא נכנס בתוכו כשהאש בקצה עשתה חור שרק הולך ומתכלה.

באת מאוחר כשכבר לא נותר דבר,

את הצד השני ניתן לראות

מבין העננים השחורים והקצוות הזוהרות.

רק סליחה נותרה בפי , כשהוא פועם

אך לא בשבילך.

והנה הם

העצב המוסתר והשמחה המזוייפת

מרגישים בי את תחושת האשליה,

שהכל אמת ואין עוד שקר .