ביום שבת הלכתי לקרקס עם הבני דודים שלי:)
כשהגעתי ראיתי מישהו דיי חמוד...
ואני והוא קצת בהינו אחד בשני
ואז ראיתי שהוא ועוד מישהו כל הזמן מתחבקים ולה בלה בלה ואמרתי לעצמי לעזוב
ואז בהפסקה אז הוא והידידה שלו הסתכלו עליי והתלחששו
והידידה שלו כזה התיישבה במקום של בנדוד שלי הקטן והתחילה להשתעשע איתו ושאלה אותי אם הוא הבן שלי(WTF) ואמרתי לה שרק בנדוד
ואז היא הלכה והיא והחמוד שוב התלחששו ואז היא קראה לי
אז הכתי לשם
"יש לך חבר?"
"לא"
"ואת לא רוצה חבר?"
"אה...-"
"תראי איזה חמוד הוא נכון, איזה מאמי הוא נחמד וחמוד כזה"
"מה -"
"הוא לא מדבר עיברית"
"אה..ואו...אז הוא לא יודע על מה אנחנו מדברות עכשיו?"
"לא.."
"והוא מודע למה שאת שואלת אותי?"
"כן..ברור!"
"אוקי.."
"בת כמה את?"
"16"
ואז הוא אמרה לו באנגלית שאני בת 16.
עבר הזמן, לא ממש יחסתי לזה חשיבות. כן...חבר מכוכב אחרXD בטח
הפוסט הולך להיות בעיר על שני הרגשות הכי חזקים ומנוגדים.
אהבה- הבנתי ביום שבת.
שהאהבה לא צריכה מילים, היא לא צריכה שפה מסוימת והיא לא צריכה מקום מסוים.
אהבה זה שני אנשים בלבד.
הם יכולים להיות אילמים.
הכל מתחיל בעיניים, הבנתי את זה.
אני והוא לא דיברנו באותה שפה, אני לא יודעת אם היו לא תחומי עניין משותפים.
אבל בכל זאת הסתכלנו אחד על השני.
אהבה יכולה לחצות גבולות שלא ידענו שקיימים.
בנוסף, שני צבועה...
היא פשוט צבועה.
למשל אתמול היא אמרה לי שהיא מתגעגעת אליי
היום פתאום אני מגלה שהיא קבעה ללכת לים עם כל הבנות!!כולן!!חוץ ממני.
היא פשוט הולכת ונהיית יותר ויותר שנואה עליי..
לא באמת אכפת לי ממנה.
זה העיקרון.אני שונאת צבועים.שונאת.
נדבר...
כינוי:
רק אני - לא פחות ולא יותר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
