חייה של ברווזת גומי בהכחשה

     ודניס- אוהבת אותך...

היי חבר'ס .

החלטתי שהגיע הזמן לפרוץ לאופיר . 3;

זאת הייתה החלטה רק שלי וזהו היא נעשתה~x3

ח אופיר אופיר תראי אני כתבתי לא מזמן שיר..

ואני מקדישה אותו לך! ^~^

 ~ השיר - השערה והחוט ~

על כס העולם,

על ראש המלכות,

יושבים להם בנחת, [?]

השערה והחוט.

מולכים על ממשלתם,

קובעים חוקים, פה ושם.

יודעים מה נעשה, ומה לא נעשה,

כי הם שולטים על כס המלוכה!

נו מה את חושבת?P:

ח כי לא התאמצתי בכלל, אז רציתי לדעתD: [חחח]

נוווו אינלי מה לכתוב D: אז אני שמה את המפריד שהוא לא מפריד כל הזמן !

D:

ח הוא כזה קול ^~^

כן אני יודעת D:

טוב כאן עדי והפיצול הולכים ;-; .

ביייייייייי P:

 דידי איזה שיר מהממת 3>

הרטיט לי את כלי הדם -דומעת-

פוסט מהמם ואל תשכחי:

אופיר 3>

איתמר ישב והקשיב באדישות למוסיקה באיפוד שלו. "כל ילדי המחנה לכאן!" שמע מדריכה צועקת ושורקת במשרוקית. הוא גנח וכיבה את האיפוד. כל הילדים הגיעו מהר עם תיקים מלאים על גבם. "היום הפעילות שלנו תהיה טיול לנחל קטן וחמוד שנקרא נחל  ," אמרה המדריכה, "אבל קודם כל, יש לי שאלה לגבי משהו קטן שראיתי היום בבוקר". היא התחילה להוציא משהו מתיקה והלחשושים עברו בין הילדים. "למי יש קשר לזה?" היא שאלה ופתחה את אחד הפוסטרים שהיו תלויים בכל המחנה. אף אחד לא דיבר. פתאום בין הילדים הורמה חצי יד. "מי זה שם?" שאלה המדריכה ומיקה יצאה מבין הילדים. "אני עשיתי את זה" היא אמרה באדישות. "את מיקה נכון?" שאל המדריך שעמד לידה. "כן" ענתה לו. "אני מצטער אבל זה מוגזם לגמרי מה שעשית" אמר לה המדריך, "למה עשית את זה?" שאל. כל הילדים בהו בה בציפייה לתשובה. "אפשר להפסיק לבהות בי?" ביקשה מיקה מהם. "סליחה" התנצלו כמה. "בכל מקרה," אמרה המדריכה, "אני חושבת שצריכים לתת לך עונש, אני מצטערת..." אמרה בצער. "מה?! אבל לא עשיתי כלום! זאת רק תמונה!" קראה מיקה.  "רגע!" קראו קולות מתוך הילדים. הדר ועמית יצאו מביניהם. "לא רק מיקה עשתה את זה, אלו גם אנחנו" אמרה הדר. "גם אתן הייתן חלק מזה?" שאל המדריך השלישי. "כן, שכנענו את האישה במזכירות שהמדריכים שלחו אותנו להדפיס משהו" אמרה עמית. "אז בגלל שזה לא רק מיקה, לא ניתן לכן עונש, אבל רק הפעם, אל תעשו את זה עוד פעם" הזהיר חנן, אחד המדריכים. "ברור" אמרה מיקה וחייכה אל הדר ועמית. "אז כל הילדים, מי שעוד לא הכין תיק שירוץ עכשיו, יש לכם עשר דקות עד שעולים לאוטובוס!" קראה גל המדריכה. חצי מהילדים רצו לחדרים והחצי השני נשארו ליד חדר האוכל. "איתמר!" קראה מיקה אליו. "מה?" רטן אליה איתמר וניסה להפעיל את האיפוד, שדווקא עכשיו נזכר לגמור את הסוללה. "תקשיב לגבי מקודם..." אמרה מיקה, "תודה רבה שאת מזכירה לי את זה!" אמר לה איתמר וסובב את גבו אליה. "תקשיב..." היא אמרה ונגעה בכתפו. "לא מיקה! זה שאני מחבב אותך לא אומר שאני בשבילך מה שתרצי, אוקי?!" הוא הסתובב אליה. "זה לא מה שאני רוצה" אמרה מיקה, אבל איתמר כבר קם משם והתחיל ללכת, לאנשהו. "תקשיבי" אמר וסובב את ראשו אליה, בלי לעצור את הליכתו, אבל פתאום ניתקע במישהו.  "אתה חתיכת!..." התחילו לקלל אחד השני איתמר וגיא. "הי! עזבו אחד את השני!" התערבה מיקה ברגע שאיתמר התחיל להרביץ לגיא בבטנו. היא הדפה את שניהם אחורה והם עפו בהפתעה מכוחה הרב. "אתם מתנהגים כמו ילדים קטנים!" צעקה עליהם, ילדים התחילו להתקבץ סביבם. "גאיה, דנה תעזרו לי כאן" התחננה אל דנה וגאיה בזמן שהיא מפרידה ביניהם בגופה. גאיה ודנה באו לעזרתה וכל אחת תפסה את אחד הבנים. "האידיוט הזה התחיל להרביץ לי כמו פסיכי" קרא גיא. "הייתה לי סיבה טובה מאוד" הסביר איתמר בזמן שניסה להשתחרר מאחיזתן של גאיה ומיקה. "כן, איזו?" שאל גיא כמתגרה. "גיא די כבר!" קראה דנה וסתמה את פיו. פניו של איתמר האדימו מכעס. "אתה יותר טוב ממני, לא? ואני בטוח שגם מיקה, אני צודק?" אמר איתמר בעצבנות. מיקה מיד הרפתה מידו אבל הוא לא תקף את גיא. "מה קורה כאן?!" קראה גל מיד כשראתה שכולם מתכנסים סביב כמה ילדים. "מיד לאוטובוס!" צעקה עליהם. כולם התפזרו לאט תוך שהם מתלחששים ומצביעים על גיא, איתמר, מיקה, גאיה ודנה. מיקה התקרבה לחברותיה שצפו בכל המקרה מקרוב. "אני לא מאמינה שבכלל חיבבתי אותו..." אמרה מיקה בתסכול והסתכלה לכיוון גיא ואיתמר. "חיבבת?! מזל טוב! מיקה התגברה על מקרה גיא!" קראה שני בשמחה. מיקה שלחה אליה מבט עצבני. "מה? כבר איזה חצי שנה שאת רק בזה, מזל שאיתמר לא שם לב עד עכשיו..." חשבה בקול קורל. "הלו? הוא גילה" אמרה מיקה בציניות, לקחה את תיקה ועלתה לאוטובוס בדכדוך. "עכשיו אני כבר ממש לא יודעת מה עובר עליה" אמרה הדר והרימה ידיים כששלושת חברותיה תקעו בה מבט שואל. ארבעתן לקחו את התיקים ועלו לאוטובוס. "משהו לא בסדר עם מיקה" לחשה עמית להדר. "שמעתי את זה" אמרה מיקה באדישות, "ואני בסדר גמור, אוקי?!" קראה.

הדר ועמית נרתעו בפחד. מיקה הלכה והתיישבה לבדה כדי להבהיר את עמדתה. הדר ועמית התיישבו במושב מאחוריה ושני וקורל במושב מאחוריהן. חצי שעה עברה, אף אחת מהן לא אמרה דבר. "אוקי די זה פתאטי!" אמרה הדר לבסוף, "למה אנחנו שותקות כמו מפגרות?!" קראה בעצבנות. מיקה משכה בכתפה.

* * *

"אני יודעת שאתה שונא את זה, אבל כבר ניסינו שאתה וגיא תתקרבו אחד לשני, וזה לא במיוחד עבד" אמרה גאיה לאיתמר. איתמר תקע את האוזניות באוזניו באדישות. דנה הכריחה אותם לשבת ביחד כדי שהוא וגיא לא 'יפרקו את העצבים אחד על השני' כמו שאמרה דנה. ברדיו נאמרו החדשות בקולו העמוק והעבה של השדרן. "ועכשיו לפינת המוסיקה, שלום אורלי" אמר הקריין. "שלום שאול. היום נשמע של חדש מאוד שיצא לפני כמה ימים," השיבה לו הקריינית, "תהנו". המוסיקה התחילה להתנגן. השיר היה מוכר וחלק מן הילדים התחילו לזמזם את המילים שידעו בערך. "אני עומדת להעלות קצת את המורל כאן" אמרה דנה וחייכה חיוך שובב אל גיא. היא סימנה למדריכה להתקרב. "אני יכולה להשתמש במיקרופון?" שאלה אותה. "בוודאי" אמרה המדריכה והגישה לה את המיקרופון. "הי! אנשים!" קראה דנה. כולם הרימו את ראשם בהפתעה. "רוצים קצת לשיר?" קראה. "כן!" ענו כולם בשמחה. "יאללה דנה!" קראה גאיה וצחקה. דנה התחילה לשיר לפי המילים. כולם מחאו כפיים בהתלהבות לפי הקצב. "אישה מהשמיים את מעיפה אותי, פורשת ת'כנפיים ומחזיקה אותי..." שרה דנה. "דנה! דנה!" מחא גיא כפיים, כולם הצטרפו אליו אחד אחד. דנה הסמיקה וצחקה.