חייה של ברווזת גומי בהכחשה

זה היה בכיתה ב' כשהכרתי אותה. אופיר הייתה ילדה מאוד נמוכה עם בלונדיני בהיר וקופצני. לא הכרתי אותה, היא כנראה הייתה חדשה בבית הספר. ניגשתי אליה, היא הייתה נראית נחמדה. "היי, אני יעל" אמרתי. "היי, אני אופיר" היא אמרה. הצעתי לה להיות חברות ושחיקנו יחד כל ההפסקה והיא סיפרה לי שהיא אוהבת מאוד לרקוד. מאז נעשינו החברות הכי טובות. לא למדנו באותה כיתה, אבל היינו נפגשות כמה שיותר.

כעבור שנה אחת אופיר עברה בית ספר, זה היה קצת לא נעים, אבל עדיין היינו נפגשות הרבה. בסוף כיתה ג' נסענו שתינו ביחד למחנה קיץ בצפון ונהינו מאוד. במחנה היה מאוד מצחיק וכמה מהבדיחות הפרטיות הכי מצחיקות שלנו הן משם.

בכיתה ד' הלכנו שתינו יחד לצופים. אופיר הייתה בבית ספר שונה מאשר כל שאר הקבוצה כי היא רצתה להיות איתי ולכן הבנות לא קיבלו אותה כל כך יפה. אחרי חצי שנה פרשנו שתינו. כל יום חמישי היינו נפגשות עם כמה חברים נוספים במתנ"ס בשכונה ותמיד נורא נהנינו.

בכיתה ה' אני עברתי לאומנויות והכרתי שם חברה טובה של אופיר- איה. אני ואיה נעשינו חברות טובות מאוד. אני ואופיר הלכנו ביחד לצופי ים. אומנם שתינו לא היינו ביחד בקבוצה, אבל באתי אליה כל יום שלישי ונסענו יחד. באותה שנה פתחנו ביחד עם אח של אופיר, רז (המכונה על ידי אופיר- קרציה), עיר וירטואלית, שלא בדיוק הצליחה, אבל לפחות נהנינו...

בזמן האחרון לא יוצא לי ולאופיר להיפגש הרבה, אבל כשאנחנו נפגשות, זה תמיד כייף. יחד עם נילי, אחת החברות הכי טובות של שתינו, אנחנו יכולות להעביר יום שלם ברק לצחוק, להרביץ אחת לשניה, וגם- לשיר, משהו שכולנו מאוד אוהבות לעשות.

נראלי יצא בסדר,

גיבו לי, אופיר D:

אגב, ככה אני נראית כשאני במצב חירפון ^