אוקי, צריך נשימה לפוסט הזה
לא כתבתי משהו רציני כבר הרבה זמן בגלל שכל-כך הרבה קרה ועברו עלי ארבעה חודשים סיוט וכל-כך לא ברורים
לא רציתי שאף-אחד ינסה להבין מה אני מרגישה ובמיוחד לא אתה
אבל נראלי שאחרי אתמול בזמן שהעיניים שלי נצצו מדמעות שהחזקתי כל-כך חזק שלא יצאו אתה הבנת..
הלילה הכי יפה שהיה לי איתך, הכי עצוב והכי אמיתי
ניזרקתי למציאות של חיים בלעדייך וגם את-זה פתחתי ברגל שמאל במסיבה של ילדים מיתלהבים שיכורים ומעשנים שאיזה ילד עני גנב לי את הפלאפון.
זה גרם לי עוד יותר לפחד מה יהיה איך הכל פה יראה כשאתה לא שומר עליי שלא איכפת לך מה עובר עליי בלילות או אם קר לי בחורף..
אני עוד לא יודעת מה הגישה שלי ומה אני צריכה לעשות
מה שכן במסיבה המגעילה הזאת הבנתי שיש כל-כך הרבה חברים ואנשים שדואגים לי ושומרים עלי ופה בשבילי..אני יאחז בהם לעת עתה
אני באמת אוהבת אותך, אני לא חושבת שאתה יכול להבין כמה אני באמת אוהבת אותך.
תודה רבה על הכל.
אתה הריאן שלייייי ):
בבלוג זה
בכל הבלוגים
