אני מסתכלת על הבלוג הזה, בלוג התיקשורת שלי איתך.. כל פוסט ופוסט כל מילה ומילה פה הוקדשה עם מלוא תשומת הלב שלי אליך..קצת מוגזם, האהבה שלי אליך מוגזמת?
אף פעם לא חשבתי שאפשר לאהוב מישהו יותר מדי..אני מתחילה להאמין בזה.. הלב שלי נאחז במבט שלך ובמגע שלך ולא נותן לך ללכת.
אני מתגעגעת להכל אצלך, אני מתגעגעת אליך, אל החיוך שלך, ואני בוכה בקביעות.. אני רוצה שתראה, אני רוצה שתהיה פה שוהם! אני רוצה שאני שותה יותר מדי ומתייפחת וצורחת בים וכל החברים מסביבי לא יודעים מה לעשות הם יוכלו להתקשר אליך ותבוא ותיקח אותי הביתה ותכסה אותי בשמיכה ותנשק אותי על המצח ואני ירגע לך בידיים.
ילד אני אוהבת אותך..כלכך הרבה זמן, אותה אהבה ששורפת לי בלב שמתסכלת אותי מחדש כל פעם
אתה יודע שאני שרה? שאני מופיעה? שהשירים שלי כוללים אותך ועטופים בסיפורים שלנו?
הלוואי ויכולת לשמוע אותי שרה עליך, שרה עלינו.. זה נשמע פטתי כי אין עלינו.. אני עסוקה במערכת יחסים עם זיכרונות, אני מנהלת מערכת יחסים לא זוגית אלא יחידה, שרק אני והזיכרונות בתוכה, אוחזים ידיים ומסרבים לעזוב.
מה אתה חושב? מה יש לך להגיד??
ואיך אתה? אתה מאושר איתה? אתה אוהב אותה מכל הלב? אתה אוהב אותה כשכל פעם שהיא מצלצלת אליך והשם שלה על הטלפון אתה נרגע ויודע שאתה לא לבד פה? אתה אוהב אותה כלכך שכשאתם יחד אין אף אחד בעולם הזה חוץ ממנה? אתה אוהב אותה כלכך שכשהיא מנשקת אותך במצח אתה מרגיש מוגן? אתה אוהב אותה כמו שאני אוהבת אותך?
לא איכפת לי מכלום, אני שלך.