הלכנו וחייכנו, והצצנו וצחקנו
הגענו, התיישבנו.
אני עליך.
מסתכלת עמוק בתוך עיניך, התכולות כמו השמיים באור יום.
על שיערך הקצר והבהיר.
הזיפים הקטנים שקצת שכחת לגלח, ואת האלה שהשארת בכוונה.
מעבירה יד על פניך,בשיערך, שורטת בעדינות את צווארך.
אתה עוצם עיניך, ואז פותח שוב, חודר אלי במבטך.
אני מרגישה אותך ביפנים, כמו חלק ממני.
שפתותיך אדומות, מרוב הנשיקות, חלקות פרועות יותר, וחלקן עדינות.
אתה משתגע, תופס בשערי, מושך את כל כולי לאחור, כרגע אני פתוחה בפניך, אין דבר שנסתר.
נשמתי נעתקת, ואתה מתחיל לתפוס אותי בכוח, לנשוך, מעביר את לשונך על כל פלג גופי העליון.
אתה קורא אותי, את הנשימות הקצרות שלי, ואת אלו הפראיות.
אתה עוד רגע קורע את המכנס ממני, אני הורסת לך את החולצה, להגיע כבר למה שמתחת.
ואז אנחנו נרגעים קצת...
אני נופלת עליך בחיבוק גדול, ולא עוזבת.
קצת קר, 4 לפנות בוקר.
מתחממים אחד ע"י השני.
ואני מעבירה את ידיי עליך, על כולך. שווה כל הזמן שהשקעת בחדר כושר.
איזה גוף, אחח, רק מזה אני כבר רועדת.
ואז מוצאת עצמי עם ראשי על כתפך.
מנסה לעטוף את כולך.
ואתה מפסיק להתחרמן, מבין, ופשוט מחבק, ולא משחרר.
אני גם לא רוצה שתשחרר.
סוגר על כולי בקלות.
וכך, כל כמה זמן, נרגענו קצת, ורק הבטנו אחד לשניה בעיניים.
במבט.. סוג של תמים, אך בטוח. רוצה, אך רגוע. בוחן וחוקר, מכיר מקרוב. זוכר כל פרט.
מתעמק על השפתיים, שעוד רגע תנשק.
מבינים לאן נכנסנו, איזה מן משחק אנחנו משחקים.
אוחזים ורוצים, מרגישים.
סקס של 4 שעות.
וואלה, זה היום כיפור שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
