מציאות מדומה

לפעמים אני מאכזבת אותך

פעם אחרי פעם...

אבל לא התכוונתי מלאך שלי, באמת שלא.

ארצה לבלות איתך את כל שארית חיי

לדעת שתמיד תהיה איתי

להניח עלי יד ולתת לי לבכות על כתפך הגדולה.

לחמם את כולי ולו במגע אחד.

לאהוב אותי כמה שרק תוכל...

קטן שלי, משמיים באת לי

אני כל כך אוהבת אותך על כל הרגעים שחטופים שנתת לי

כל הפעמים שהצחקת אותי וחיבקת אותי

כל הפעמים שעשיתי שטויות ולאט לאט עזרת לי לתפוס קצת שכל

כל הפעמים שאירחת אותי בביתך, גרמת לי להרגיש כמו מלכה

כל הפעמים ששפכת בפניי את ליבך

ששרת לי שירים

שבכית אלי

בכית עלי

יפה שלי, רק מבטך, רק עיניך ישדרו הכל.

ואני אבין, כי אתה המלאך היקר שלי, את כולי אתן לך.

אני אוהבת אותך מעומק ליבי.

עד כאן,

לולה.

עכשיו לא אתן לו ללכת יותר.

המדהים שלי, המלאך שלי, האדם הכי יקר לי עלי אדמות עדיין פה.

אחרי התקופה הנורא עמוסה הזו, השקרים האלה מצידי אישה מזוייפת,

אחרי כל הסכסוכים והתככים שלהם היא גרמה,

האמת יצאה לאור.

והוא שוב פה, מודיע לי כל פעם מחדש

שהוא לא שכח.

תמיד תמיד זה בלב, זה לא עוזב.

כך הוא אומר לי.

בוא אליי, תבכה שוב, רק בשביל שאוכל לנגב את דמעותייך

ולחבק אותך חזק חזק

להצמיד את כולך אליי

ולנצח לשמור אותך לידי.

ילד שלי, כל כך גדול, אך כל כך קטן בו בעת.

המלאך השומר שלי, תמיד מחזיר אותי לדרך הנכונה, תמיד גורם לי לחייך.

כל פעם כשהוא קצת נאבד

הוא שב וחוזר אליי, אני משמשת לו כאור.

וכמו תמיד, מבחוץ אנחנו נראים כמו שני מכרים,

אולי אפילו שומרים על קשר.

ובלילות אנחנו נכנסים לעולם אחר

בו הכוכבים מאירים לנו

והוא סוף סוף מקבל אהבה.

כל כך הרבה פעמים נפגע, ידו רועדת בכל פעם שמתקרב.

כל כך עדין, כאילו נולד מחדש בכל פעם.

מתקרב אליי, חייב להרגיש את חום גופי, תופס אותי ומחבק

מנשקת את מצחו ומשכיבה אותו פה.

תנוח ילדי, זה בסדר. תתנקה מכל המחשבות.

כשהוא צלול הוא צריך קצת כוח, אז הוא מביט בעייני ונוגע

מלטף קלות, מבין שאני אמיתית

ושאקשיב ללחישותיו.

מפנק אותי, שובר את כל המחסומים, את כל הגבולות.

מקבל את עצמו ומחייך, כל פעם מחדש.

יודע שהוא יכול להרגיש חופשי.