מציאות מדומה

תגיד, אתה בכלל לא מכיר אותי?

מציגה אופי של מלאכית קטנה

שקטה.

עם מבט חודר.

לא יודע כלום עליי, לא יודע כלום.

תמים אתה, או אולי פשוט שלא כמוני.

ואני? רעבה לריגושים, לניצוצות.

זזה בלי הפסקה, תמיד עם מטרה.

נהנת מהציד, ומהתפיסה...

ההרגשה הזו תשכר אותי יותר טוב מכל יין

לכן אתה, לך לדרכך, מצא לך אישה אחרת.

אני... אני לא אנחם אותך בלילות

לא אלטף את ראשך ואחבק את כולך ברגעי עצב.

אני אתן לך לעבוד במשך שעתיים

ואז ארחיק למחשבותיי שלי.

בעולם שלי, מסתדרת הכי יפה.

פעם יכולתי להיות כזאת.. נו... מוצפת ברגש.

כיום לא מוצאת מילוט מהדרך שסללתי לעצמי

שכביכול נחמדה

אבל... אני לא מרגישה.

שאחרי שרע לך, פתאום נהיה טוב

זה שווה את זה...

למרות שאינני בטוחה אם מה שעשיתי היום הייתה טעות או לא.

אבל רציתי את זה

ונהנתי

כן, מגיע לי.

כל כך הרבה שקרים

כל כך הרבה צביעות

והכל סובב סביבי

כמו ציפור טרף המטילה עליי אימה תמידית

מאבדת חברות

מזייפת חיוכים

ואנשים מדברים

והאחת שהייתה פעם האדם הכי חשוב לי

משתנה

כך סתם, פתאום...

לאן אלך עכשיו? 

הכל פאקינג זיוף אחד ענק.

למה הדרך כל כך קשה

וארוכה?

רצופת מכשולים, כל דקה ודקה.

לאן נשאר לי ללכת עכשיו?

בכל המקומות כבר ביקרתי

רוצה לצרוח, להשתגע

לרוץ, לשבור, לפגוע

מתי יהיה תורי?

ולמי יהיה את הזמן בישבילי?

ביום הכי קשה בשנה.. היא מחליטה כך לדקור, לחדור עמוק עמוק.

למה?