מציאות מדומה

כל פעם כשהוא קצת נאבד

הוא שב וחוזר אליי, אני משמשת לו כאור.

וכמו תמיד, מבחוץ אנחנו נראים כמו שני מכרים,

אולי אפילו שומרים על קשר.

ובלילות אנחנו נכנסים לעולם אחר

בו הכוכבים מאירים לנו

והוא סוף סוף מקבל אהבה.

כל כך הרבה פעמים נפגע, ידו רועדת בכל פעם שמתקרב.

כל כך עדין, כאילו נולד מחדש בכל פעם.

מתקרב אליי, חייב להרגיש את חום גופי, תופס אותי ומחבק

מנשקת את מצחו ומשכיבה אותו פה.

תנוח ילדי, זה בסדר. תתנקה מכל המחשבות.

כשהוא צלול הוא צריך קצת כוח, אז הוא מביט בעייני ונוגע

מלטף קלות, מבין שאני אמיתית

ושאקשיב ללחישותיו.

מפנק אותי, שובר את כל המחסומים, את כל הגבולות.

מקבל את עצמו ומחייך, כל פעם מחדש.

יודע שהוא יכול להרגיש חופשי.