מציאות מדומה

ברגעים אלו אני לא ממש רגועה. כותבת לעצמי.

רק חודשיים הייתי בלי סקס ולפעמים זה משגע.

בזמן האחרון- במיוחד.

אני נחלשת.. לא יכולה יותר להיות קרובה לאדם החשוב בחיי.

הקשר שלנו היה סוחט כוחות.

מרגישה אותו מתעמעם... מתרחק ממני.

למה?

תהיה פה, אני רוצה אותך איתי, אני רוצה חיבוק חזק חזק. אני רוצה אהבה.

אבל דיי עם הרגשות, הוצפתי בהם יותר מידי בזמן האחרון.

שוקעת עמוק עמוק אל תוך המילים שפעם כתבתי, כשכאבתי.

מכירה את התחושה, נכנסת אל תוך זה.

ונורא קשה לי לצאת מזה

כאילו ואני פתאום חזרתי בזמן, אך אני לא עצמי, אני מישהי אחרת, מרחפת מלמעלה.

רואה את זה קורה, לא יכולה לשנות, לא יכולה לעצור. לא שהייתי רוצה.

לא יכולה לחוות מחדש.

זה כואב לי כי אני שונה.

בך אני תמיד אראה את מי שהיית פעם. חצי ילד חצי גבר.

האם זה מה שאתה רואה בי כרגע?

למה אני כל כך שונה?

למה התבגרתי? למה חשבתי?

למה הזמן עבר כל כך מהר?

לא שמתי לב בכלל שמשהו קרה.

כרגע, אם להזכר בתקופות האלו- הן יגרמו לי רק לשבת בחוסר מעש, בלי הבעת פנים.

כיום, הכל מתערבל בפנים. למדתי לשמור את הבעיות שלי לעצמי.

פעם הייתי צורחת, הייתי בוכה, שורטת, דופקת, בועטת, מרביצה.

חוזרת פגועה ומזוהמת. תוהה מה עשיתי כרגע.

מה יהיה ההמשך? מתי כל זה יגמר?

אמרו לי שנה... איך זה שאצלי זה עדיין נמשך?

כן המשכתי הלאה וכן נתתי הזדמנויות וכן ניסיתי דברים חדשים.

ואני לא בוכה עכשיו כמו מטורפת, כמו פעם.

אבל לפעמים זה מכה בי, סתם פתאום. בלי שום התראה, זה פשוט בא ומנווט את קו מחשבותיי למסלול אחד ויחיד.

הרצף נמשך ונמשך וקשה לשנות את זה חזרה.

למה נכנסתי לזה ממילא?

וכמו תמיד, הפוסט התחיל בזה שאני נורא רוצה סקס וכאילו בוחרת שלא.

אין לי מושג מה אני עושה ואיפה הסתבכתי.

ברגעים מסוימים אני כבר מתחילה לדמיין וצמרמורות מתפשטות בגופי

ויום אחרי זה כבר יש לי עיסוקים אחרים על הראש.

אגב, אחד הידידים שלי סידר לי ראיון אצל הסוכן שלו, בלי לשאול בכלל.

אני לא אוהבת את כל הסוכנויות דוגמנות האלו בארץ, רובן סתם מושכות מימך כסף על זה שצלם שעד אתמול היה הומלס מצלם אותך בבגדים שהבאת מהבית עם שכר מזהיר של שני ש"ח לשעה + פנס מאולתר בצד ורקע לבן מעפן.

ועל זה את משלמת 6,000-8,000 ש"ח, קוראת לזה בוק ומעלה לאינטרנט.

איכס.