מציאות מדומה

אני יודעת שהיו פה יחסית הרבה פוסטים רומנטיים לאחרונה

אך לא יכולה אני להתאפק, לא יכולה לשתוק. את האדם המסויים הזה הנני אוהבת כפי שמעולם לא אהבתי.

הוא קורא אותי כל כך טוב...

"את מבואסת..."

"לא אני לא.. אני בסדר."

"שקרניתתת" - אומר לי בטון מלגלג, אדם המבוגר ממני ב24 שנים.

אומר לי שאני גונבת את הילד שבו

מספר לי על האושר שאני גורמת לו ואיך הוא מדמיין אותי איתו.

אני עייפה, אמרתי לו. ארצה כך להרדם איתך.

אלטף את ראשך ואחבק, אוהב עד אין סוף, אשמור עליך בזרועותיי, הוא עונה לי.

איך אפשר שלא להתמוגג ממילים כאלו, מרגשות כאלו?

אני מרגישה אותו איתי, אני מרגישה אותו חושב עלי כל רגע ביום ומחייך בטיפשות באמצע העבודה.

בדיוק כמו שאני מסתכלת לשמיים ורואה אותנו שם, יודעת שהוא איתי.

כולי מתכווצת, מדמיינת אותו עוטף אותי.

ההרגשה כל כך אמיתית.. אולי ביקום מקביל כל זה באמת קורה?

אין דבר שמשתווה אליך אהוב שלי, אין עוד אחד כמוך בעולם.

אתה העבר, ההווה והעתיד.

כל מה שנתת לי, כל מה שחלקת איתי

כל החכמה הזו שהרעפת עליי כך בפתאומיות, גורם לי להשתנק מרוב הלם

לקבל את עצמי אליך, למשוך כמה שיותר חלקים ממך אל תוכי

שתחייה אותי מחדש בכל פעם שרק תשיר אלי מבט

מכירים את המשפט, " אם מבטים היו הורגים..."?

ובכן, אתה כל כך חזק, עוצמה כזו גדולה נשפכת ממך ומנסה בכל כוחה להכנס אל תוכי

זה קשה... אך נאהב.

אתה עוד העזת להגיד, "מה לחכמה כמוך יש לעשות עם טיפש כמוני?"

אבל אתה מעיף אותי למעלה, כמו ציפור, בתעופה יציבה, במסלול מתוכנן.

כאילו אתה יודע בדיוק באיזו נקודה לגעת

ועוד אתה הטיפש?

בחיי לא נגעו בי כך ריגשית ופיזית, אתה כמו מגדל אותי.

אתה נותן לי את כל הביטחון העצמי בעולם, את כל האהבה שאדם יכול לתת

אני מרגישה ילדה יותר מתמיד לידך.

אהבה בישבילי היא מילה קשה לבטא

היא דבר שקשה למלא עד סופו

מילה שקשה להגיד בקול רם וברור.

כל כך הרבה זמן התכחשתי לעובדה שהינה קיימת בישבילי.

חשבתי שעד שאמצא מישהו שיגרום לי להרגיש חצי ממה שאני מרגישה עכשיו, יעברו לפחות כמה שנים טובות.

אך זה בא בהפתעה ובאמת שאינני יודעת לאן לפנות.

פער הגילאים בנינו הוא ענק יותר משאי פעם היה

איננו חיים את אותם החיים

אין לנו את אותו הניסיון

אך אנו משלימים את השני ורק בזכות האנרגיה, הכנות, הרגש.

אלו הם המרכיבים העיקריים. אולי גיליתי את הנוסחה לאהבה? הנוסחה שלי.

הוא מוציא ממני את הטוב, את כל הדברים המדהימים שהיו קיימים בי ואף פעם לא קיבלו ההזדמנות לצאת ממני.

אני מוציאה ממנו אדם אמיתי, אחד שלא ראה מאז שהיה ילד וחקר את כל עולמו, בדק את כל הגבולות, פרץ אותם, הרגיש ומילא את כולו.

אני מגשימה את כל הפנטזיות שלו, כל מה שאי פעם חלם עליו, שנשאר בגדר פנטזיה כל שנותיו- עד עכשיו.

הוא מבדיל אותי ומייחד אותי מן השאר.

"את יותר מידי יפה, טובה ורגישה בשביל העולם המחורבן הזה."

באותם רגעים עצמתי עיניים.... נרגעתי.

חדלתי לזוז, חדלתי לחשוב.

רק נתתי לעצמי להתנקות מכל הרעלים, מכל מה שנכנס לתוכי בימים האחרונים.

אתה משנה אותי, אך שומר אותי כמו שאני.

אתה גורם לי לדמיין, אבל מכיר לי את העולם האמיתי.

אתה בישבילי מושיע וכך אני בישבילך.

אנחנו חולקים, באמת. עוזרים, באמת. מתחשבים, באמת.

אוהבים, באמת.

מלאך קטן, אהבה שלי אתה.