מציאות מדומה

מכירים את הימים האלה,

שבהם פתאום הכל נראה קסום?

שאתם נזכרים בתקופת הילדות וההתבגרות

ומבינים שזה לא היה כל כך נורא?

תגידו לי אתם...

מידי פעם קורה לכם שאתם רוצים לשוב לתקופה ההיא

שהכל היה כל כך קל, ובהישג יד?

מכירים את זה שאתם חושבים שיכולתם לפעול אחרת?

אני דווקא, מונעת מעצמי לחשוב ככה.

אני חושבת שהטעויות שעשיתי היו לטובה.

ומהם רק למדתי.

אתמול או שלשום, אני חושבת, התעוררתי לבוקר עם ריח נפלא.

קצת גשם בטח ירד אתמול.

אמנם זה לא הגשם הראשון, אך הוא בעל אותו ערך וריח כמו הגשם השני, והשלישי, והזה שאחריו.

והיום פתאום חייכתי.

בערב של היום מזג האוויר היה מושלם.

בדיוק בדיוק כמו שרק אני אוהבת.

זה מזכיר לי תקופות של פעם...

מזכיר לי... מעיל ורוד, ושיער ארוך.

מזכיר לי... שלוליות.

כפפות שחורות.

אצבעות קפואות.

אף אדום אדום, כמו של ליצן.

רעד חזק, צמרמורות.

בכי על המדרגות.

הגשם הכל כך חזק.

הבגדים שסחטתי מהמים, אחרי שעמדתי בגשם הכי חזק של החורף, וצעקתי, צרחתי, נפלתי, פגעתי, נפגעתי...

אבל הוצאתי הכל.

לכולם יש את הזיכרונות שלהם, אך אלה מיוחדים לי.

רק לי.