מציאות מדומה

בלי שאף אחד רואה, בלי שאף אחד יודע

לאט לאט, אני מפנה את הדרך

למטרות שלי.

למה שאני רוצה.

יודעת שאגיע לזה...

ואפגע בעצמי על הדרך

אפגע באנשים הקרובים לי

אחריב דברים שהיו אמורים לחיות קצת יותר.

אולי אפילו אשנה משהו לנצח... לפחות בחיי.

אני אשרוט, אני אחתוך, אני אצעק

ולא ארגע... עד שאת שלי אקבל.

אז כן, יש בי איזה משהו יהיר  שכזה

שאני מוכנה ככה להרוס בשביל קצת פאן.

אבל מה שווים החיים בלי אקשן וסיכונים, בלי כל הצחוק המשגע?