מציאות מדומה

לוותר זה לחלשים, אני יודעת.

אבל אם.. זה מתוך בחירה, ולא מתוך אילוץ, כביכול?

אני באמת חושבת שבזמן האחרון,אני קצת מאבדת את עצמי.

או שאני בעצם חוזרת למסלול?

כבר הזכרתי את העובדה שאני לא יודעת מי אני, נכון?

לא אוכל להגדיר את עצמי באמת.

האם אני צבועה? קמצנית? נדיבה? רגישה? אכפתית?

אני באמת לא יודעת..כל אחד רואה את זה אחרת.

ואני יודעת שאני זו שאמורה לדעת... אבל, לא.

ו... אי מרגישה כמו באיזו גמילת סקס.

פעם ראשונה שאשכרה אין שום דבר מספיק טוב בישבילי.

קבעתי מטרה אחת, והיא קצת קשה להשגה.

קצת הרבה קשה!

אבל היי, יום אחד אני אצליח.

פתאום הכל קצת מסתדר.

יאללה אני, עפה לחברות. משם כבר נראה (:

שבת שלום