אצליח!

אז היי...

מה שלומך? מה חדש? טוב בטח יש המון שאני כבר מזמן לא יודעת.ובעיקר,האם את מאושרת?

בזמן האחרון,הראש שלי חושב עלייך יותר מדי.האמת אולי כי יוצא לי לדבר עלייך,עלינו,על מה שהיה בינינו יותר מדי.חח תמיד מספרת בחיוך ויש את העקיצה הזאת בלב.אל תדאגי אני תמיד דואגת לוודא שהם יודעים שבפעם הראשונה אני דפקתי את זה,שבעצם אני התחלתי את כל גלגל הדפקות שעברנו עד שבאמת מצאנו את עצמינו רחוקות שנות אור אחת מהשנייה.יש דברים שאני עוד כועסת עליהם כשאני נזכרת אבל בעיקר בעיקר מתגעגעת אלייך,אלינו.

את עדיין פה? בודקת אם עדכנתי אחרי כל השנים שנטשתי? חח כמה טיפשי ופתטי ממני לחשוב ככה,אולי דווקא האומץ שלי לכתוב לך נובע מהעובדה שאני יודעת שאת פשוט לא פה...

יש כ"כ הרבה דברים שאני רוצה לספר לך והאמת שאני פשוט רוצה לרוץ ולחבק אותך חזק חזק כמו פעם...כמו אז שבאת פשוט באת וזה היה מספיק,לפני שהכל הפך להיות דרמטי בצורה מטרידה.

ממה להתחיל?!..עברתי לב"ש חח כן גם אני לפעמים עדיין לא מאמינה שיצאתי מהחור ההוא שבשבילי לא היה כזה חור כמו לעולם ודווקא מצאתי בו את הנחמדות שלי.אבל עברתי כי רציתי לעבוד במקצוע שלי.

מאמי הפכתי להיות קונדיטורית מדופלמת..מותר לי בכלל לקרא לך מאמי או שזה ממש לא מתאים?

עשיתי לימודים בארץ וקצת בחו"ל,צרפת.למקרה שאולי את מחייכת ותוהה אז בוודאי שנסעתי גם לדיסנילנד..להיות בצרפת ולא להיות בדיסני?אני? אין סיכוי! את יודעת שהאייפל לא יהיה לי כזה מעניין כמו לחבק מיקי מאוס גם כשאני בת 22 =]

את זוכרת שתמיד רציתי לקחת איתנו את המטבח,ותמיד הסכמת לי בתמורה לתנאי המיוחד שלך שאחרי כל השנים הוא בטח שייך לאחרת שאולי גם לא מחפשת מטבח.אז אחרי כל הדיבורים ההם הנה בסוף באמת עשיתי משהו עם עצמי בתחום,לא האמנתי שדווקא האפייה זה מה שירגיע אותי ויגרום לי לחשוב צלול יותר אבל התברר שכן.הדבר היחיד שאני מתחרטת עליו זה שלא ביליתי יותר זמן במטבח כשהייתי איתך ונרגעת מאשר מוציאה עלייך חצי מהתסכולים שלי בקשר אלינו ולאיך שכל המערכת יחסים נראתה לי באותו רגע.

באמת עבדת בדיוטי פרי? חח מאז היום שבו סיפרו לי את זה אני תוהה מה היה קורה אם הייתי במקרה נכנסת לחנות שלך בלי לדעת ממש לפניי העלייה שלי למטוס לפריז.מה היה קורה? מה הייתי אומרת? יותר חשוב,מה את היית אומרת? חח נו בטוח הייתי דופקת את הלימודים שלי שם מהמחשבות האלה,מי כמוך יודעת כמה הראש שלי לא מסוגל לעצור.

לא חסר דברים שאני רוצה להתנצל עליהם כמו שגם לא חסר לי שאלות אלייך שממש הייתי רוצה תשובות..אבל לכל דבר הזמן שלו.

הרבה מהמילים שלך מתחילות להדהד שוב בראש שלי,כל מיני משפטים שעכשיו אני יותר ויותר מבינה את הכוונה שלהם.

אז עכשיו אני קונדיטורית במפעל גדול בדרום,אני מנסה להגיע לתפקיד של "סגן" שף,בדרך משפרת ומנסה להכניס לייצור מתכונים חדשים.אני באמת אוהבת את זה,אני באמת נהנית מזה.את היית גאה בי!

את יודעת,אני לא חושבת שמתישהו באמת השתחררתי ממך כמו שאת ממני..אף פעם לא באמת הצלחתי לעבור הלאה עם כל הרגשות האלה שהמשיכו להציף אותי בקשר אלייך.אבל את,את עברת כ"כ מהר כאילו אף פעם לא באמת הייתי חשובה,כאילו הייתי סתם מישהי וזה מה שאכל אותי עוד יותר.

אני חושבת שאני יכולה להגיד בוודאות שהמקום שלך בלב שלי שמור,שמור רק לך,למקרה שהבלתי יאומן יקרה ואיכשהו תמצאי את דרכך חזרה אליי.ואז,באמת ובתמים ניתן לזה את ההזדמנות שמגיעה לנו,כשהצבא מאחורה,הלימודים,ההורים כשאין מכשולים של לבקש אישור אלא פשוט לעשות מה שלנו נראה לנכון,לנו ולא רק לי ולא רק לך.לנו.

אולי עוד אחזור לפה לכתוב לך ובינתיים,

חושבת עלייך יותר ממה שצריך.

ד'.