ואנחנו מגדלים אותם כמו צאן לטבח. גדלים בעולם ירוק של אהבת המולדת, של הגנה על הבית.

והבית מתרוקן, כל כך מהר, כאילו האנשים נשאבים ממנו החוצה.

ועיניים של עוד אמא מתמלאות דמעות, הלב מחסיר פעימה, הדם קופא, העולם נעצר מלכת.

ואני עוצמת עיניים בתפילה שקטה- אלוהים, רק בנות. תן לי רק בנות.

בחילות. דמעות. שייגמר.