זה מלחיץ.כל המצב הזה שצריך כל חצי שעה להתקשר לסבתא כדי לבדוק שהכול בסדר איתה,זה מלחיץ שאיך ברגע ששומעים בחדשות שנשמעה אזעקה באשדוד כולם ישר מסתערים על הטלפון וצריכים להחליט למי להתקשר,לדוד,לדודה,לסבתא,לבת דודה,לאחיינית ולסתם עוד קרוב משפחה שלא ראיתי שנים.זה מלחיץ,מפחיד ועצוב לחשוב שתושבי שדרות חיים עם זה כבר כמה שנים ואף אחד לא התייחס לזה ברצינות רבה מידי כל עוד זה לא נגע אליו.
זה מדהים איך שפתאום כול המשפחה מתאחדת וחלק מהמשפחה אצלנו וחלקם אצל קרובים אחרים בצפון,רק עכשיו אני קולטת איזה משפחה מדהימה יש לי,איך זה שפתאום עכשיו כולם ביחד ולא נותנים לאף אחד להישאר לבד.
הלוואי הלוואי הלוואי שמחר בבוקר נקום וכל זה ייפסק ובחדשות יגידו שהכול בסדר ואפשר לצאת מהבתים ולהתנהג כרגיל ולחיות,סוף סוף לחיות.
ואולי אני לא מרגישה את זה על בשרי ולא עוברת את זה כל יום אבל זה כואב לי והראש שלי לא מפסיק להתפוצץ מרוב מחשבות אם סבתא הספיקה ללכת למקלט או לפחות לחדר מדרגות,אם דודה שלי הספיקה לקחת את 2 התינוקים וללכת לחדר המוגן.
יהיה טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
