אחרי כלכך הרבה זמן שלא התראינו ושלא דיברנו עכשיו שראיתי אותך נראית לי כזאת מכוערת . כזאת..אפס. כזאת כלום. ממה תפסתי ממך? אין בך כלום.
אין בך כלום חוץ מרוע טהור ורצון לעקוץ ולסכסך בין כולם. אני כלכך שמחה שכולם מתחילים לקלוט את זה סוף סוף. הגיע הזמן.
כולם אמרו לי שאת פוחדת ממני. לא פחד שאני ארביץ לך או אעשה לך משהו רע, כי אני לא כזאת. פחד שאני לאט לאט תופסת את מקומך בקבוצה.
כן זה כנראה המצב. סביב השולחן סביבו ישבת אף אחד מלבד אחד , לא סבל אותך. אני מעולם לא דיברתי על הקבוצה הזאת כ"חברים שלי".. תמיד אמרתי "חברים של.." ... אני נוספתי לקבוצה הזו במקרה. מעולם התיימרתי לקחת את מקומך אבל כנראה שעם הזמן כולם הבינו עם מי יש להם עסק.
כן יש בי מקום שמצטער שזה המצב. תמיד רציתי אחות וכשקיבלתי שמחתי נורא. אבל אמא תמיד אמרה לי, שתהיה בנינו קינאה ותחרות וזה אכן מה שקרה. תמיד היה בך צד שמקנא בי ומפריע לו שאני נמצאת בעולם הזה. אני יכולה להבין מאיפה זה מגיע אבל את חייבת להבין שאותי חינכו להיות האדם הטוב ביותר שאני יכולה להיות. ולפי המנטרה הזאת גם אם הייתי במקומך הייתי מנסה להשתלט על המפלצת הירוקה ומנסה לעודד את עצמי לראות את הטוב שבי. כי יש בך דברים טובים. את פשוט בחרת את הרע.
אני כבר לא חושבת שהמצב יכול להשתפר. ואני גם לא רוצה. טוב לי ככה. בלי עקיצות, בלי ירידות, בלי צומי כשאין לי זמן לתת אותו. בלי הרבה דברים רעים שהפכת להיות. סך הכול טוב לי ככה.
אין בי שנאה וגם מעולם לא היתה לי שנאה כלפייך. פשוט אדישות מוחלטת.
קשה לי עם זה. קשה לי מאוד לא להגיד שלום לבן אדם שנכנס בדלת. לא לדבר עם מישהו שיושב מולי בשולחן ולנסות אפילו לא להתסכל. אבל אני מניחה שאין מה לעשות. היה צפוי שזה מה שיקרה..
כינוי:
חיוך נצחי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
