תודה על התגובות אני שמחה שאהבתם את התחלת הסיפור אז בואו נראה לאן זה הולך...
תמשיכו לקרוא:
_____________________________________________________
בפרק הקודם:
ושכחתי מהכל ראיתי את הילד הכי
יפה שיכול להיות היו לו תלתלים משקפי שמש וחליפה למרות שלא הבנתי מה
הוא עושה איתה באמצע היום עד שהרגע הקסום הזה נגמר והמציאות הכתה
בי שוב הוא התחיל לדבר "תסתכלי לאן שאת הולכת את לא רואה מפורסם
כמוני הולך "והלך הוא השאיר אותי עם כל התינופת עלי אני כבר חשבתי
שהוא חמוד ונחמד אבל כנראה שטעיתי עוד אחד באמת רק שהפעם
לא יכולתי לשאת את זה יותר פשוט נשברתי ישבתי על המדרכה בוכה
עם הלכלוך עלי והתיק שלי שנקרע ורק עכשיו שמתי לב שכל הספרים
שלי מפוזרים היה נראה שזה היום הכי נוראי בחיים שלי ופתאום
איזה ילד אחד או יותר נער בסביבות גיל 18-19 ניגש אלי ואמר לי....
הפרק:
"היי את בסדר?אל תתייחסי לילד הזה אני גם מכיר אותו הוא סתם ילד מפונק
כזה rich boy אני מצטער עליו אני ג'ו איך קוראים לך?"הוא שאל
" קוראים ענבל ואני בסדר או לא בסדר אני כבר ממש לא יודעת מה שאני כן יודעת זה שאני מאחרת לבית ספר בטירוף וכנראה שזה כבר עבוד זה היום הראשון ואמא שלי תהרוג אותי איזה כיף לי..."
הוא הרים אותי מהריצפה ניקה אותי מהמעדן שנשפך עלי ועזר לי לאסוף את הספרים הפעם האמת...
אין לתאר מה הייתה ההרגשה שלי הייתי בעננים נראה לי אפילו שבעיתי בו הרבה זמן אבל אני מקווה שהוא לא שם לב..
" טוב נראה לי שעכשיו מה שהכי יהיה טוב לעשות זה לקחת אותך לגלידה רוצה?אני מכיר את הגלידה הכי טובה בעיר..אני ישלם",
"בטח שאני רוצה,אתה רק יכול להגיד לי למה אתה בדיוק עושה את זה?!למה אתה מתייחס אליי ככה אני אפילו לא מכירה אותך"התחלנו ללכת לכיוון הגלידה
"האמת אני לא יודע מה שאני כן יודע זה שלא עובר עליך יום טוב ואני עוזר לך,לא?"
"האמת כן עובר עלי יום גרוע מהרגיל וזה היום הראשון שלי פה אני בכלל לא מפה עברתי מישראל בגלל שליחות של אבא שלי,וכן אתה ממש עוזר לי נראה שהיום הזה הולך להשתפר...."
בזמן שדיברנו בדרך לגלידה ראיתי את אמא שלי עוברת ליד הגלידה ממש מולנו
"אוי לא,אוי ואבוי לא זה לא קורה לי"
"מה קרה"שאל ג'ו
"אתה רואה את האישה הזאת שעוברת עכשיו מולנו עם החולצה הלבנה והחצאית עד הברכיים האפורה?"
כן,למה?מי זאת?את מכירה אותה?"
"כן,במקרה זאת אמא שלי והיא ממש אבל ממש לא יכולה לראות אותי כאן אחרת אני כל כך מתה!!!!!!"
"אוקיי יש לי רעיון במקום ללכת לגלידה נלך לבית שלי גם שם יש גלידה ויש שם טלוויזיה"
"אני בעד רק כדי שנעשה את זה מהר לפני שהיא תשים לב שזאת אני"
בדרך לבית של ג'ו מלא אמאות עצרו אותו וביקשו ממנו חתימה
לילדים שלהם או משהו כזה אני ממש לא הבנתי מה קורה שאלתי
את עצמי מה הוא סלבריטי?אם כן יש!!סוף סוף הולך לי אם משהו גם חתיך ברמות על!!
גם חמוד ומתוק וגם סלבריטי!מצד שני בטח מלא ילדות מתות עליו ואני מתכוונת לילדות
בגילאים 15 16 וזה לא טוב לי...אם אני רוצה להיות משהו שלו צריך להתאמץ...והרבה.
..בזמן שאני חושבת את המחשבות האלו ושתיקה ארוכה חלפה הגענו לבית שלו.
אין לתאר איך הוא נראה ממש כמו ארמון א.הוא היה ענק ב.מדהים!!!ו-ג.כבר ממש רציתי לראות מה יש בפנים.
"הגענו לבית שלי"
"זה הבית שלך?זה ארמון,זה לא בית!"
"טוב כן הוא ענק אבל יש בו את כל מה שאני רוצה וצריך"
כשנכנסנו הבית היה ריק אף אחד לא היה, בזמן שהוא הלך להביא את הגלידה אני
הסתכלתי על כל הגיטרות שהיו בחדר אחד היו בערך 30 גיטרות זה היה כל כך מגניב
מלא צבעים צורות גדולות יותר קטנות יותר ובמרכז החדר היה תופים ועל התופים היה
סמל של B ומסביב שחור ממש מוזר חשבתי לעצמי.
"תגיד מה הקטע של כל הגיטרות והתופים באמצע אם הסימן B"שאלתי
"את רצינית?כאילו את לא מכירה אותי?"שאל ג'ו בפליאה
"לא אני לא מכירה,למה אני אמורה להכיר אותך?שאלתי
"האמממממ בואי נגיד שכל העולם מכיר אותי ואת האחים שלי אנחנו להקה
יש לנו כבר 3 אלבומים אנחנו נקראים jonas brother את רצינית כאילו בחיים לא שמעת עלינו?"
"האמת שלא שמעתי עליכם אבל תוכיח לי שאתה זמר או מוזיקאי תנגן,תשיר"
"אוקיי"אמר לקח את המיקרופון ואת הגיטרה בצבע בז' עם קווים לבנים והתחיל לשיר את השיר love bug
"וואו אתה שר ומנגן ממש יפה אני חייבת לשמוע עוד שירים אבל ביינתים
נראה לי שהגלידה נמסה"אמרתי וירדנו לראות מה אם הגלידה שאכן כבר לא נראה לי הייתה במצב אכיל.
"טוב נראה לי שאת הגלידה נשאיר לפעם הבאה אז מה את רוצה לעשות עכשיו?"שאל ג'ו
"נראה לי שאני ילך כבר די מאוחר ואני צריכה לחזור הבייתה לפני שאמא שלי תחשוד...."אמרתי
"נו..ענבל אל תלכי עד שהתחלנו לעשות כיף...."אמר ג'ו
"אני חייבת אבל אתה יכול ללוות אותי לבית שלי "אמרתי
"טוב....בתנאי שאת מביאה לי את הטלפון שלך"אמר ג'ו
"בסדר אבל מהר אני צריכה ללכת לפני שאמא שלי תחזור"אמרתי והלכתי
לכיוון הדלת בזמן שתקרבתי ליציאה התחלקתי על קילפת בננה כמה אירוני אה?ג'ו
ניסה לעזור לי לקום וגם הוא התחלק על הבננה ונשכב עלי הרגע הזה היה אחד
הרגעים הכי טובים שהיו לי בחיים,לא הרגשתי יותר את הכאב של הנפילה או את הנפילה
של ג'ו עלי באותו זמן הרגשתי רק את הנשימות שלו על הפנים שלי ולפני שהבנתי בכלל
משהו התחברנו לנשיקה שבחיים לא הייתה לי כזאת מלאת תשוקה ורציתי שהנשיקה
הזאת לא תיגמר לעולם אבל ברגע שהיא נגמרה אני וג'ו ראינו את אמא שלו מסתכלת עלינו ולא מבינה מה קורה.
"היי אמא מה קורה זאת ענבל תכירי ענבל זאת אמא שלי"אמר ג'ו במבוכה שאי היה אפשר לתאר!
"אני מצטערת על ההפרעה אני ממש הייתי בדרך הבייתה"אמרתי
"לא חמודה אל תדאגי לא הפרעת בכלל רק פעם הבאה תסתכלי לאן שאת הולכת לפני שאת
מתחלקת על קליפת בננה"
אמרה אמא של ג'ו בזמן שהיא מרימה את הקליפה והולכת לכיוון דלת הבית
"היה נחמד להכיר אותך"צעקתי לכיוונה עד שהיא סגרה את דלת הבית וכנראה לא שמעה אותי
"אוקיי זה היה מוזר ומביך בואי אני ילווה אותך הבייתה"אמר ג'ו בזמן שכבר יצאנו
מביתו והלכנו לכיוון הבית שלי עד שראיתי את הדבר שממש אבל ממש לא רציתי לראות באותו הרגע....
__________________________________________________________________________________
וזהו עד לפרק הזה מקווה שאהבתם תגיבו בתגובות ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
