סתם ילדה,
יושבת ובוכה.
מתבוננת מהצד,
רואה את השנאה מהעיינים שלה.
סתם ילדה,
שלא עשתה רע לאיש.
ילדה תמימה ויפה.
סתם ילדה,
שלא ידעה אהבה.
תגידו לי איך הוא, עכשיו מצאתי אותו שוב.
בגלל שאני חולה, הסתכלתי היום בכול הבלוג שלי, קראתי את כול התגובות, את כול הפוסטים
ראיתי את התקופות המאושרות בחיים שלי, ואת היותר קשות,
אני כ''כ שמחה שעשיתי את הבלוג הזה.
הסיבה האמיתית שפתחתי בלוג, זה לא מתוך שיעמום או משהו, גם לא כ''כ מתוך רצון.
היה לי יומן, שכתבתי בו מכיתה א', יומן תמים שכתבתי בו ילדים שאהבתי בכיתה ב'
בכיתה ד', מצאתי אותו שוב, והתחלתי לכתוב בו, כול יום עד כיתה ז'.
בחופש הגדול של כיתה ח', איבדתי איתו.
והתחלתי לחפש דרכים לכתוב את מה שעובר עלי, חיפשתי יומן חדש, אבל הבנתי שזה לא יהיה אותו הדבר כמו מקודם
ובסוף, מצאתי את הדרך הטובה ביותר, והנוחה ביותר.
ישראבלוג.
רק לא האמנתי כמה שאני אתמכר לזה.