כהורה, נדמה לי תמיד שהבכי של הנסיך הקטן הוא אותו דבר בכל פעם. לעומתי, אשתי יודעת להבחין בין "סוגי בכי". כך יוצא שלפעמים כשהוא בוכה היא ישר מזהה את סיבת הבכי ומסבירה לי שהוא "רוצה לישון" או "רוצה שמישהו ישחק איתו" או "רוצה לצאת מהבית" או "רוצה לאכול" והכי מפתיע כשהיא מזהה על פי הבכי שלו "שהוא רוצה לשתות", וכשהוא שותה והבכי שלו נפסק אני נשאר המום ועם פה פעור וחושב לעצמי "איך לעזאזל היא ידעה שהוא רוצה לשתות??". אין לי הסברים.
לא יודע אם הכישרון הזה הוא דבר אלוהי שאלוהים נתן לנשים או משהו שנרכש עם הזמן ועם הניסיון. בכל מקרה, לי נדמה שזה כישרון מיוחד לנשים ולאמהות בפרט, ושאנחנו הגברים אין לי את האינסטינקט הזה.
והנה לכם עוד דוגמא מאתמול שהותירה אותי עם פה פעור ועל לחי שירדה על למותן:
אתמול בלילה אחותה של אשתי פונתה לבית החולים לאחר שהיא חשה בצירים ובכאבי לידה. גיסתי החליטה שהיא לא רוצה להודיע לחמותי מאחר והיא לא רצתה להטריד אותה ולהפחיד אותה, שכן חמותי היא מסוג הנשים שברגע שאחת מבנותיה נכנסות לחדר הלידה היא מתחילה לבכות ומפלס הדאגה אצלה עולה וכך גם לחץ הדם. ועל מנת לחסוך ממנה את כל הסבל הזה החליטה גיסתי שלא להודיע לה והיא רק הודיעה לאחיות הנשואות שלה.
באופן מפתיע לחלוטין, חמותי התקשה לאשתי ושאלה אותה אם גיסתי נמצאת בבית חולים. אשתי ישר הכחישה וחמותי אמרה לה "אני יודעת שהיא בחדר לידה, יש לי הרגשה כזו" ושוב אשתי הכחישה את זה. היא גם התקשרה לגיסתי וגיסתי הכחישה את כל העניין ואמרה לה שהיא בבית ושהיא רוצה לישון. מאחר וחמותי לא האמינה לאשתי היא התקשרה אלי ואני שוב הכחשתי והיא חזרה שוב על הדברים שלה ואמרה שהיא בטוחה שגיסתי נמצאת בבית החולים, והיא אמרה לי "אני אם, ואני יודעת, יש לי הרגשה שהיא הלכה לבית החולים". וכמובן שההרגשה שלה הייתה צודקת.
אבל איך לעזאזל היא ידעה?? אין לי הסבר.
ואיחולי שנה טובה לכולם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
