החיים המשעממים

ביום רביעי נולד לאחי בן, "יזיד" שמו.

הנכד הזה הוא הנכד השמיני במשפחה, והוא גם הזכר השישי בין הנכדים.

בכל פעם שנולד במשפחתנו נכד חדש, ובמיוחד אם הוא בן, אני מתרגש מאוד וחושב בעיקר על אבא שלי שהיה בן יחיד במשפחה שכולה בנות (כיום זה השתנה כי סבתא שלי נפתרה וסבא שלי התחתן בשנית ונולדו לו שני בנים זכרים, אבל הם צעירים ממני ולא מוצלחים ואבא שלי לא מתחבר אליהם). ובמגזר הערבי שיש בו חשיבות גדולה למשפחה ולזכרים, אבא תמיד הרגיש בודד והרגיש שונה, ועד היום וברגעי חולשה הוא אומר לנו "שהלוואי שהיה לי אח שאספר לו מה עובר עלי", וזה גם מסביר מדוע אבא תמיד רוצה שאנחנו נהיה תמיד סביבו וקרובים אליו. הוא רוצה להרגיש שיש לו משפחה גדולה.

והנה, כיום יש לאבא שלי משפחה גדולה שיש בה 11 זכרים (חמישה בנים ושישה נכדים) וארבע בנות (שתי בנות ושתי נכדות), ובאופן פרדוקסלי לחלוטין הוא מחובר מאוד לבנות במשפחה ובמיוחד לאחותי שהפכה ליועצת שלו ולדמות הכי משפיעה עליו.

בהקשר דומה, אספר לכם שבמשפחת אשתי יש שמונה בנות ושני בנים כאשר שני הבנים באו בסוף, וזה מסביר את המספר הגדול של הבנות. מה שמעניין שגם מרבית הנכדים של משפחת אשתי הן בנות.

כולי תקווה שיזיד יזכה לחיים ארוכים ומלאי אושר, ושמשפחתנו תמשיך להיות משפחה גדולה ומלוכדת.

המשך סופ"ש נעים לכולם.