החיים המשעממים

בתחילת חופשת הקיץ התייעצתי עם הקוראים אם לקצר לבת שלי את החופשה לחודש אחד במקום חודשיים.

להזכירכם, אשתי רצתה אז לקצר את החופשה בטענה כי זה יותר קל לה וכי אין לילדה מה לעשות בבית בחודשי הקיץ. אולם בסופו של דבר החלטנו לקבל את המלצת הגננת ולא לקצר לה את החופש.

בדיעבד, התברר לנו שההחלטה הייתה נכונה, ואני יכול להגיד בוודאות שהבת שלנו נהנתה מכל רגע בחופשה, והיא אף פיתחה כישורים חברתיים ראויים לשבח עם הילדים בשכונה, וגם עם המבוגרים, והיא הפכה למלכה הבלתי מעורערת של השכונה, ואשר כולם רוצים לארח אותה, דבר שהקל את העומס על אשתי ואפשר לה לקבל רגעים של נחת.

כמה טוב שיש לנו שכנים טובים ונחמדים, והם באמת נחמדים שתמיד עוזרים לאשתי עם הילדים והילדים שלי הפכו לבני בית אצלם.

החופש עבר, והנה היא היום חזרה לגן.

בהתחלה רשמנו אותה לגן איפה שגיסתי עובדת. אז, כשרשמנו אותה, לא בדקנו שום דבר ורק סמכנו על גיסתי, ומלבד ביקור קצר שעשתה אשתי באותו גן שכלל גם פגישה עם הגננת, לא עשינו כלום, וגם לא בדקנו חלופות אחרות או גנים יותר קרובים לבית שלנו.

אתמול גילינו להפתעתנו שיש גן חדש בשכונה במרחק של שתי דקות הליכה מהדירה שלנו, וחצי דקה הליכה מהבית של סבא שלי. הצעתי לאשתי שנבדוק את הגן הזה, והלכנו לשם, נפגשנו עם הגננת וסיכמנו איתה שהיום נשלח את הילדה אליה, ולאחר מכן נחליט אם אנחנו נרשום אותה אצלם.

היום הילדה התייצבה בגן החדש שבשכונה, מאוד רציתי ללוות אותה אבל בגלל אילוצי עבודה לא עשיתי זאת. אשתי סיפרה לי שהיא התחברה די מהר לילדים שם וגם לגננת, היא לא בכתה, היא לא הייתה אלימה והיא גם הייתה חברתית עם כולם.

מה שמצחיק שהיא גם לא רצתה לחזור הביתה בסוף היום, והיא אפילו בכתה ואמרה שהיא רוצה להישאר בגן.

אני עדיין לא פגשתי אותה היום, רק דיברתי איתה בטלפון. הקול שלה היה מלא התלהבות, והיא סיפרה לי "שהגן יפה יפה", "שהיה כיייייייייייייף", שהם שרו שירים בגן ושהיא שיחקה עם הבובות.

בעקבות השיחה שלי איתה, ולאחר התייעצות עם אשתי, הוחלט להשאיר אותה בגן שבשכונה. זה גם יקל עלינו בעתיד במידה ואשתי תעבוד, מאחר וסבא שלי או אשתו יכולים לאסוף אותה מהגן במידה ואין אף אחד בבית או כאשר שנינו בעבודה.

אני מתגעגע אליה.

מאוד מתגעגע אליה.

אתמול היא בילתה את כל היום אצל השכנים שלי ולאחר מכן אצל סבא שלי ולא פגשתי אותה אלא בלילה, היא גם לא אכלה איתנו ארוחת שבירת הצום.

גם היום היא לא אכלה איתנו ארוחת שבירת הצום, משום שהיא חזרה מהגן לבית של סבא שלי ועד עכשיו היא טרם חזרה הביתה.

מקווה שגם הפעם אנחנו נעשה את ההחלטה הנכונה בשבילה ושהגן שבחרנו לה  יצדיק את האימון שנתנו בו.