החיים המשעממים

אתמול בלילה היה לי ריב עם אשתי.

הכל התחיל בזה שהיא באה אלי והתחילה לספר לי על מה היא מתכננת לעשות ביום ההולדת של הבת שלנו שיהיה בשבוע הבא. אחרי שהיא התחילה להציג את התוכנית שלה, אמרתי לה שאני לא אוהב חלק מהדברים שהיא מתכננת לעשות, או אז היא התעצבנה והתחילה לצעוק עליי ואמרה שאני מבאס כל דבר, ושאני לא נותן לה חופש פעילות.

האמת היא שאני כן נותן לה חופש פעילות, אבל אני אמרתי לה שאני לא אוהב את הגישה שלה שלפיה היא מתכננת הכל, באה אלי עם תוכנית מוכנה, מספרת לי מה היא רוצה לעשות ומבקשת ממני רק לאשר. הרי ברור לי שמדובר בילדה שלי כמו שהיא שלה, ברור לי גם שכל העול הכספי של האירוע יפול עליי, אז מובן מאליו שיש לי זכות ויטו, או לכל הפחות, זכות להעיר על חלק מהדברים שהיא מתכננת, והיא לא הבינה את זה והיא לא מבינה את זה.

מה שקרה שאחרי הויכוח הזה, היא נכנסה לחדר, ואני נשארתי  בסלון. שכבתי על הספה והייתי יכול בקלות לשמוע את קול הבכי שלה מהדהד בבית, היא אף שלחה לי הודעה שבה היא אומרת שהיא שונאת אותי, ושהיא מתחרטת על זה שהיא הכירה אותי.  אני לא עניתי להודעה ואף לא נכנסתי לחדר על מנת לדבר איתה כי היא מסוג האנשים שמתחממים במהירות ומתקררים לאט לאט, וכל עוד היא לא רגועה אי אפשר לדבר איתה כלום.

אירוע זה ממחיש לי עד כמה יש "נתק" ביחסים שלנו, ותרשו לי להאשים את אישתי בזה, היא כל כך עקשנית, כל כך קשה לה לקבל הערות שלי*, ובניגוד לי היא עצבנית ועם פתיל קצר מאוד, דברים אלו מונעים מאיתנו לנהל שיחה נורמלית מבלי שהיא תסתיים בבכי מצידה.

ברגעים כאלו, אני מרגיש שהזוגיות שלנו בשפל, ולצערי זה כבר הפך לעניין שבשגרה, כך שכל כמה שבועות יש לנו ריב כזה, אולם לאחר מכן אנחנו חוזרים להיות הזוג הכי מושלם בעולם (לפחות מבחינתי), ועד אז אני צריך להתמודד עם התחושה של הכעס העצמי, עם התחושה של הכעס על האישה, ועם התחושה של הכעס על החיים שלי, ועם ההרגשה שהזוגיות שלנו כל כך חזקה מכדי להתפרק, אבל כל כך חלשה מכדי להשתקם.

*

עד כמה קשה לאשתי לקבל את ההערות שלי יכול להמחיש הסיפור הבא:

לפני כמה ימים ישבתי על המיטה בזמן שאשתי התלבשה והתארגנה, אני הערתי לה שהיא לבשה את חולצתה במהופך, ואז ישר ומבלי שהיא תסתכל או תבדוק היא אמרה לי "לא, היא בסדר". הייתי בהלם מהתשובה שלה, כי מן הסתם חולצה במהופך זה עניין עובדתי, שקל לראות אותו, אבל היא ובצורה ספונטנית לחלוטין אמרה לי שהחולצה בסדר, וזה משום שהיא לא מוכנה לקבל ממני כל הערה, אלא היא רגילה להתנגד לי תמיד.

התשובה שלה הצליחה להוציא לי את העצבים, ואני ישר אמרתי לה שזה מוכיח עד כמה גישת "האנטי" הפכה להרגל אצלה.

וזה סיפור אחד מיני רבים.