אני נוטה להניח שאין זה מקרי, אין זה מקרי שהמעבר קורה בדיוק בשבוע בו התגייסתי לפני שנה שלמה, אין זה מקרי שהשינוי מתרחש באותו השבוע בו המפקד איתו היה לי יחסים מורכבים וסבוכים כל כך עוזב גם הוא. עשרות מעגלים נסגרים עתה ויוצרים מעגל אחד גדול יותר שמסמל סוף תקופה ובאופן סימבולי מורה על כך שזה בדיוק הזמן להתחלה חדשה. בניגוד לפעם הקודמת בו נינתה לי ההזדמנות לעזוב ולהתחיל מחדש, הפעם זה מרגיש נכון, מן תחושת הקלה וקול פנימי משחרר.
השנה האחרונה היתה לא פשוטה עבורי, החל ממסע ההישרדות הראשוני למערכת ועד לתחושה הפנימית שמנעה ממני מלהשתקע, מלתת מעצמי יותר מלתהחבר באמת או מלתלות תמונה על הקיר.
אחרי תקופה ארוכה שקרח עטף את העולם קרן שמש מגיחה מבעד לענן, סודקת ומנתצת את הקרח וחושפת שכבת חיים חדשה, נעה, מי הים זוהרים ומנצנצים כאילו מבשרים על עידן חדש, הרפתקאה חדשה מלאת אתגרים והזדמניות- ומבעד לכל אלו, יבשת מוצקה.

לא אשקר, איני חף מרגשות חשש ופחד מאי הידיעה ובכלל.... אבל הקול הפנימי.