וכעת... נותר ניגון קטן, מעט שובב.
בניסיון נואש להתגרות בעננת הדממה המכסה את המחוזות המרוחקים הללו.
הרוח שנטשה אותך מאמא, בין סלעים ומים... מקדש טבע באמצע שום מקום
לפעמים אני כועסת עלייך מאמא,
על שזנחת אותנו לטובת ארץ מרוחקת כחלק ממרדף אובססיבי אחר התשובה
אבל מאמא, התשובה שחיפשת בחייך נמצאת בצלמך,
בנותייך שאוהבות וכואבות אותך כל כך.
אילו רק היית מרווה את שורשיך במילים פשוטות ואוהבות.
ואז כשגלי הכעס מתנפצים בחוף ההוויה העצמית שלי,
אני מתבדה והכעס שוקט,
והרוח שלך מאמא עוטפת אותי בכשפיה,
טווה אותי בין להטוטיה הרבים, למחוזות רחוקים...
אבל אני מאמא, אני נשארת כאן.
(נכתב בהשראת הסרט "מאמא" המגלגל את מסע חיפושן של שלוש אחיות אחר אמם שנעלמה בסין ומסתיים כמסע פנימי בניסיון להשלים עם המוות ועם הפרידה הסופית מדמות משמעותית ואהובה)