לא אתחנן! איך תעזי להופיע לעתים כה רחוקות בעודך משרה את עצמך על כתביי, מענגת ומכשפת בקסמייךואז נעלמת. בדיוק כשאני מתחיל להתרגל.
תחילה אני מחפש אחרייך, מתרוצץ כעכבר מורעל ברחבי הריק בו את מחזיקה בי
ואז כאשר אני מואס בזאת, אני מתרגל לחיים בלעדייך...
והימים עוברים והכתבים נשארים במקומם: משפטים אבודים, התחלות יתומות שהנקודה חרצה את גורלן.
לכן, אני כותב לך זאת ומפציר בך לחזור. אין זה הולם אדם הגון לשחק ברעהו בצורה כה... לא ידידותית!
או שאולי... אין זה משאיפותייך להיכלל בהגדרה "אדם הגון" ואולי אינך כלל אדם.
אילוזיה, אשליה או תעתוע, חיזיון שווא! מה את בעצם? התוודי בפניי.
הלא תזכרי את רגעי האושר שחלקנו יחדיו:
איך מימשתי אותך תחת אותיות ומילים איך החייתי אותך תחת מנגינות ושירים
והנחת והעונג...
לא אתחנן בפנייך עוד, אך דעי שאני הוא נתינך הנאמן
כותב לך מדממת הריק המייגע ומפציר בך לחזור.

ואו, איזו הפתעה מדהימה-
תודה רבה.
המון אושר.