בשבוע שעבר נחשפנו להצעת החוק החדשה שהעלה השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, בה הוא מציג תקנות חדשות למניעת רעשים, הכוללות איסורים שונים, כגון איסור על שימוש במפוחי עלים, אזעקות לרכב, שימוש רועש בטלוויזיה ורדיו, ואיסור על השימוש בכלי נגינה שעלולים לגרום ל"רעשים", בבתים ודירות פרטיות, בכל שעות היממה, כאשר עד כה השעות שעליהן חל איסור היו בין 14:00- 16:00, ולאחר השעה 23:00.
מלבד העובדה שאכיפת החוק עצמו תהיה בעייתית עד כדי גיחוך, החוק יפגע בנגנים ומוזיקאים למיניהם, אם הם חובבים, מקצועיים, מתחילים או ותיקים בתחום. המקום הטבעי והיחיד בו ניתן ואפשרי לנגן באופן ראוי הוא בבית. אם לא נוכל לנגן במרחב הפרטי בו אנו חיים, היכן כן נוכל?
החוק החדש שולל באופן מוחלט את זכויות המוזיקאים ובכך מפר כל איזון שהיה בין רווחת השכנים וזכותם לשקט, ובין צרכיו של המוזיקאי וכך מעביר את כל הכוח ליידי השכנים. השר ארדן הגיב על הדברים ואמר ש"לנגנים שרוצים להמשיך לנגן בביתם הוא ממליץ לעשות מיגון אקוסטי", דבר שבהחלט היה יכול להועיל אילו השר ארדן היה מעלה על דעתו שלא כל תושבי מדינת ישראל מתפרנסים ממשכורת שמנה כשל חבר כנסת כדוגמתו, ומזכיר באופן אירוני את דבריה של מרי אנטואנט "אם אין לחם שיאכלו עוגות".
תגובתו מציגה גם את השקפת עולמו הקפיטליסטית אשר דוגלת בגישה שכל אדם הוא לעצמו, ואין זה מחובתו לפתור את בעיותיו של דל האמצעים - יש לך כסף? אתה מוזמן "להרעיש" כמה שאתה רוצה באולפן האקוסטי הפרטי שבביתך. אין לך כסף? בעיה שלך.
בניית חדר אטום, אשר מבודד רעשים, עלול לעלות כמה עשרות אלפי שקלים והשכרת חדר חזרות עולה גם היא לא מעט כסף, בהתחשב בעובדה שלמוזיקאי נדרשים אימונים של לפחות אחת לשבוע.
המצב שנוצר הוא שרק בעלי אמצעים כלכליים יוכלו לגדול ולהצליח בתחום המוזיקה, ובין השאר גם לעסוק בתחום בעתיד. כל ילד שירצה להתחיל ללמוד לנגן על כלי נגינה כגון תופים, כינור, חצוצרה, או כל כלי אחר שיש לו פוטנציאל לגרום ל"רעש" והפרעה יצטרך להשקיע את מירב כספו באמצעים להשתקת ה"רעש" שהוא מייצר.
נוסף על כך, הדבר עלול להביא מכת מוות לתרבות בארץ ולמוזיקה הישראלית בפרט, אותה כמובן מנסה לקדם שרת התרבות וחברתו של ארדן לסיעת הליכוד, לימור לבנת, חובבת המוזיקה ה"אמנותית" - היא כמובן המוזיקה ה"קלאסית" והמזרחית (שלא כמו הרוק והפופ ה"מבדרים" וה"ממוסחרים" כאמור, לפי דברים שאמרה לא מזמן).
השר ארדן וחברי סיעתו כנראה גמרו בדעתם שאין כל סיבה לתמוך במוזיקה הישראלית דלת האמצעים, בטח לא כאשר מדובר בז'אנרים נלוזים כמו רוק, או כל סגנון אשר לא מהווה ז'אנר "עילית" ואשר המוזיקאים אשר מנגנים אותו לא נכללים בחברה הסוציו-אקונומית הגבוהה ביותר, שמסוגלת לממן לעצמה חדרי חזרות פרטיים פעם ביומיים.
הגיע הזמן להעמיד חברי כנסת, כמו מר ארדן, על מקומם ולהראות להם את התמונה במלואה, אשר לא מורכבת רק משחור ולבן.
הרשו לי גם לקרא לכל המוזיקאים בארץ, מתחילים וותיקים כאחד, לצאת נגד החוק האנטי תרבותי הזה ולהראות לשר ארדן וחברי סיעתו שהמוזיקה הישראלית חייה, קיימת ובועטת יותר מתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אדון הבלהות