תהיו חזקים

כן, אני יודע. אני מאבד אתכם. אפילו חובבי ה-DIY השרופים ביותר מביניכם מנידים בראשם ואומרים שנסחפתי (ע"ע מה הוא לא רואה בעצמו שכל הקוראים, אלה שהוא כל כך טרח לרכוש, עוזבים?). חלקכם האחר פשוט מחכה בסבלנות שאחזור לעצמי.

אכן, נתקעתי בנישה אזוטרית. המדריך הזה נועד באמת רק לאותם שלושה אנשים שירצו להקים לעצמם גגון או פרגולה במו ידיהם. אני יודע שהסיכוי שהם יקראו את זה עכשיו הוא ממש קלוש. הם יגיעו, שלושת הקוראים האלה, אבל זה יקח זמן. אולי אפילו שנים. ואז, יתכן שלא אדע לענות על שאלותיהם - פשוט משום שאשכח את הכל. כן, אני מעריך שזה לא רק הגגון הראשון שאני בונה, אלא גם האחרון. וגם אל תשכחו ששני הורי חלו באלצהיימר ככה שהסיכוי שלי לזכור משהו בעוד כמה שנים דומה לזה שאריק יתעורר.

לפעמים אני מנסה להתנחם במחשבה שאני קורע עבורכם צוהר לעולמם של הילידים (אתם יודעים, אלה שקמים בבוקר, מורחים קרם הגנה על הפנים ויוצאים עם משור ומברגה אל ערימת הקרשים שיש להם על המרפסת). אבל גם כאן אני יודע שהארגומנט הזה יכול להחזיק במשך פוסט אחד. גג - שניים.

אבל אני, כמו אבותי הפרעונים, כורה לעצמי כאן, כמעט בעל כורחי, קבר מונומנטלי.

תקציר הפרקים הקודמים

בפרק א' תארתי את התכנית, כמה כלים בסיסיים ואת הכנת הקיר.

 בפרק ב' דיברתי על קנית החומר, איחסון, חיתוך וצביעה.

פרק ג'  עסק בכשלון המיתד הכפול.

בפרק ד' תארתי את חיבור כנות העמודים לרצפה.

פרק ה' הוקדש לחיבורים, פיתולים ואגדים

המרישים (לאטות)

למרישים שני תפקידים (אבל רק אחד ניכר לעין ממבט ראשון):

א. הם נושאים את הרעפים. 

ב. הם מקשיחים את מסגרת הגגון ומונעים ממנו את האפשרות לבצע תנועות מקביליות. לפחות ככה אני מקווה. נכון לעכשיו, אחרי שחיברתי רק רבע מהמרישים, הגגון ממש מתנודד תחת כובד משקלי בכל פעם שאני הולך עליו. בערך פעם בשעה אני שואל את עצמי כמה יציב הוא יהיה אחרי שאסיים את חיבור הלאטות. "אם הוא לא יהיה ממש מוצק" אני אומר לסבתא חביבה "אני אחזק אותו ע"י הוספת חיבורים אלכסוניים בין העמודים לקורה המשוננת הקדמית".

והיא? היא דווקא אוהבת את הרעיון של החיבורים האלכסוניים "אני חושבת שזה יראה נהדר". 

הרווח בין המרישים

אני נעזר בשבלונה כדי להתקין את המרישים בדיוק ברווח האופטימלי עבור הרעפים.

שבלונת הרווחים בין המרישים. 

בעת הכנת השבלונה, יש לכוון את המרווח כך שהשן שבקצה הרעף תיפול למרכז המגרעת שברעף שמתחתיו (בעיגול הכחול באיור שלהלן):

חתך עקרוני של הקורות והרעפים.

חשוב לדייק כאן. זאת משום שלא תוכלו לבחון את שבלונת הרווחים (דהיינו - אתם תדעו אם דייקתם ברווח רק במהלך הנחת הרעפים) לפני שתכסו לפחות רבע מהגג במרישים. אז במיוחד אם בחרתם לעבוד עם הרעפים הלא סלחניים של Cunial Antonio, באמא שלכם, אל תחפפו כאן. כן, יש לי בטן מלאה על יצרן הרעפים הזה, אבל אני מחכה לסיים את הריעוף לפני שאצא עליו. השארו על התדר.

חיבור המרישים לאגדים

 ברגים נגד מסמרים

"הדרך הנכונה לחבר את הלאטות לקורות היא בעזרת מסמרים" אמר לי חנן "הם יותר גמישים ולכן יעמדו טוב יותר בעומסים לאורך זמן. הברגים עלולים להשבר עם השנים. אבל אם אתה מתעקש על ברגים, אתה יכול להשתמש בבורג של 5 על 50".

ואני חשבתי שהקרב בין המסמרים לברגים הוכרע כבר לפני 40 שנה. אבל מתברר שבגילדת בוני הגגות יש עדין כבוד למסורת: הגגנים הותיקים, מחברים את כל הגג רק במסמרים. הפחות אדוקים מסתפקים בחיבור הקונסטרוקציה בברגים, אבל את הלאטות הם ממסמרים. וכולם (חוץ ממני) יתעקשו לחבר במסמרים את הרעפים אל המרישים. אז למה אני דבק בברגים? זה בגלל שיש כמה יתרונות על המסמרים:

א. אם אין לך אקדח מסמרים, יותר נוח לנעוץ ברגים. מברגת אימפקט מקלה עוד יותר על התהליך. שימו לב שעבור שני הברגים הקיצוניים, אלה אשר נתקעים ממש סמוך לקצותיו של המריש, יש לקדוח חור מוביל. זאת כדי למנוע את פיצוץ העץ. 

ב. הברגים גם מהדקים את הקורות אחד לשני. זאת בתנאי שתשתמשו בכאלה עם הברגה חלקית (ר' הפוסט הקודם בנושא).

ג. הברגים מאפשרים לך להתחרט. זה לא שמסמרים אי אפשר להוציא. אפשר, אבל זה הרבה פחות סימפטי ונוטה לפצוע את החומר. ואני מתחרט לא מעט. למעשה, המשפחה שלי די צוחקת עלי שאני עושה כל דבר פעמים. טוב, לא רק על זה.

בגלל שלא מצאתי ברגי משיכה (ע"ע בעלי הברגה חלקית) במידה שחנן הציע, אני משתמש בבורג של 5 על 60 מ"מ.

המריש התחתון

כדי לפצות על כך שלרעף התחתון אין שום רעף עליו יוכל להשען, מוסיפים מריש נוסף על המריש התחתון (ר' את סכמת חתך הקורות לעיל).


 

בגלל שצריך להשאיר מקום למרזב הצידי (הסטנדרט כאן הוא רוחב של 12 ס"מ), כדאי לסיים את המריש הרוכב במרחק של 12.5 ס"מ מהקצה של התחתון. 

המרזב הצידי

המרזב הצידי עשוי פח מגולוון. והוא מונח מעל הלאטות אבל מתחת לרעפים. למעשה הוא מורכב משני חלקים: מרזב וכובע.

כדי להמחיש את החלקים השונים, גיוונתי כאן את המרזב בצבע ירוק ואת הכובע בכחול. כמובן שהצלע האנכית של המרזב מחופה ע"י הכובע ולכן בצילום הזה - רק חדי העין שביניכם יצליחו לראות ממנה קטע קטן.

על כן סדר העבודה הוא כדהלהלקמן: קודם מניחים את המרישים, לאחר מכן את המרזבים ורק בסוף את הרעפים.

את המרזב מקבעים למקומו בעזרת מסמרים שנועצים במרישים ומכופפים. כן, אפילו אני שאין בביתי אף מסמר, השגתי לי כמה מסמרי 50 לצורך הזה.

הזהרו כאן שלא לכופף את המסמר יתר על המידה כדי שלא למעוך את המרזב.

בכובע נעצתי את המסמר דרך הפח:

טוב, כאן אולי ניתן היה לנעוץ בורג. אם אצטרך לפרק אותו פעם, אחליף את המסמר הזה בבורג.

בפרק הבא

בפוסט הבא אני אחלק עמכם את ההתנסות שלי עם הרעפים. כן, גם כאן היו לא מעט הפתעות (רמז: בחרתי חרא של רעפים). אבל בגלל שנכון לעכשיו, הנחתי רק חמישית מהם, אני אחרוץ את דינם רק אחרי השלמת כל העבודה. Stay tuned.