אני אהיה אחת מהן

בתקופה האחרונה חזרתי למשקל שממנו התחלתי את הדיאטה לפני כמה? שלוש שנים? מאז לא הגעתי למשקל הזה. הייתי קרובה, אבל את הקידומת -6 לא ראיתי הרבה זמן על המשקל. זה ממש תסכל אותי. זה כמובן לא אומר שאני מפסיקה להילחם ולנסות. להפך.

ניסיתי לעשות את זה בצומות ובהרעבות וניסיתי גם בדרך הבריאה.

בצומות ובהרעבות הייתי יורדת איזה 4 קילו ועולה חזרה. בדרך הבריאה לא ירדתי יותר מ800 גרם לפני שהרסתי הכל בבולמוסים.

אני מכשילה את עצמי איכשהו. כאילו מתוך חוסר אמונה שאני יכולה לרדת.

משהו בי מאמין שהרסתי את הגוף עם ההרעבות והצומות, ועכשיו הוא לא יכול לרדת בלי זה.

עכשיו לחלק הכי הכי חשוב, מה שרציתי לומר:

אתן, הבנות פה, נותנות לי מוטיבציה מדהימה ומעודדות אותי כל פעם מחדש, אני מאושרת מהתגובות שלכן וחושבת עליהן כל היום.

ואני רוצה כל כך לעשות אתכן גאות.. כמו פעם.

אני יודעת שבימים האחרונים לא הגבתי לכן, אבל תדעו שאני מקבלת במייל כמעט על כל אחת מכן שמגיבה לי הודעה כל פעם כשאתן מעדכנות, ואני תמיד נכנסת לקרוא, אבל בימים האחרונים נכנסתי וקראתי, אבל לא יכולתי להגיב.

לא הרגשתי ראויה. אני מרגישה כמו כישלון. אני מרגישה שאני לי זכות להגיב ולתת לכן עצות כשאני בעצמי לא מצליחה לרדת.

אני מקווה שאתן לא מתבאסות ממני או כועסות עלי. אני אחזור להגיב לכן ברגע שאני ארגיש קצת יותר טוב לגבי עצמי...

בקשר לדיאטה שלי?

אין לי מושג מה אני הולכת לעשות, אל תתנו לי עצות יותר בקשר לאיך לעשות את זה, כי זה כבר לא משנה.

מעכשיו לא אכפת לי בריא, לא בריא, אכפת לי לראות ירידה במשקל.

אני צריכה לרדת את ההתחלה הזאת כדי להאמין בעצמי שוב ולראות שאני עדיין יכולה, אז אני לא יודעת מה אני אעשה בדיוק, אבל אני מקווה שמה שאני לא אחליט יצליח, ושתתמכו בי גם אם אתן לא חושבות שזה הכי נכון.

הכי חשוב לי זה לרדת, נמאס לי מהשטויות.

זהו.

עדיין לא מתייאשת ואוהבת אתכן מלא, תודה רבה על הכל...

:)