Who I am, Who I'm not, Who I want to be

טוב זה ההקדמה של הסיפור ההזוי שלי.

מקווה שתאהבו.

הקדמה-



"אני לא מאמינה שהיא מכריחה אותי!", צרחתי ברחבי הבית.


"אמה?אל תדאגי, נעבור את זה ביחד".

הוא הביט בי בעיניו הבהירות, הכחולות שתמיד ניחמו אותי.

"אבל..אבל..", הוא קירב את פניו לפניי ונישק אותי.

אחרי כמה דקות התנתקתי ממנו, "איתן.זה לא הזמן עכשיו".

"המחשבות לא נותנות לי להירגע", התחלתי ללכת הלוך וחזור תוך כדי כסיסת ציפורנים.

"יהיה בסדר, אל תשכחי שאני בא איתך.הכול יהיה בסדר", הוא אחז בידי.

"איתן, עדיף שתיתן לי להירגע.לבד."

הוא הלך לביתו, משאיר אותי מלאת חששות.

עוד שבוע אני אצטרך לנסוע לארצות הברית, לפגוש אותה.

את האימא שמעולם לא הייתה לי, אותה.