באופן מוזר אני אוהבת לרחם על עצמי.להרגיש עצובה ואחרי זה מלאת טינה ורצון עז לנקמה.
יש לי חרא חברות, הן החברות הכי גרועות שיש...בגלל, טוב יש הרבה סיבות:
1.אם את חולה הן לא יתקשרו לשאול מה קורה.
2.אם את לא באה לבית הספר ויש עבודה הן לא יבחרו בך ואז תצטרכי להיות לבד!!!
3.הן אנוכיות
4.רעות
5.חרשניות שדואגות רק לעצמן.
הלוואי ויכולתי לעבור לתל אביב כבר עכשיו ולהשאיר אותן תקועות בחור שלהן.
בטח המצב שלי ישתפר ואני יכיר חבר ולא איזה ילד גיי כמו כול הילדים שיש לי בשכבה.
ואני גם אכיר חברות שלא מתנהגות כמו כלבות!!!
כולן מכאיבות בדרך שונה:
1.מדברת איתי רק כשהיא צריכה משהו
2.אחת שחצנית שחושבת שהיא יוטר טובה ממני
3.אחת תחרותית באופן משוגע
4.אחת דואגת רק לתחת של עצמה ולמראה שלה
5.אחת חושבת שהיא אימא שלי.
6.אחת מטומטמת.
הלוואי שהן ימותו!!!
הן לא חברות אמיתיות.
שיר שכתבתי:
היא צחקה וצחקה בי לא התחשבה
היא חשבה שאני טיפשה
אותי היא העליבה בפני כולם
כנראה חשבה שהשאירה חותם
היא ידעה שאני אבכה אבל לה זה לא משנה
למה להכאיב?
למה לפגוע?
זה רוע
אחרי שסיימה חיכתה לתשובה
לא עניתי הייתה דממה
שמעתי את כולם צוחקים
מרוצים, אותי שונאים
היא ידעה שאני אבכה אבל לה זה לא משנה
לא להכאיב?
למה לפגוע?
זה רוע
חברה אחרת שמעה, מובן שהתעלמה
לי היא לא עזרה
הם שותקים
אפילו לא מנסים
היא ידעה שאני אבכה אבל לה זה לא משנה
למה להכאיב?
למה לפגוע?
זה רוע
כולם בעיני בוגדות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
