על קאפקייקס והחיים.

מצטעעררתתת! על החוסר עדכוניישן הרציני שהלך פה!

ממש סורי....לפני כמה זמן ממש התחשק לי לכתוב קטע, אז כתבתי ואמרתי לעצמי

"למה לא נציג בבלוג? לפחות שייראו שבמשהו אחד אני טובה..."

חחD: אז מי שמעוניין לקרוא, בכיףף!! בסוף עדכון לגבי השבוע הזה.....

"בואי כבר, לפני שאני מתעצבן." שמעתי קול לוחש על אוזני. "סקאזי" הרעים בכל המועדון הגדול, ואני בקושי שמעתי. רוי מיהר לגרור אותי מהמסיבה. כן, כזה היה הקשר שלנו. הוא אהב-שנא אותי. התעלל בי בכל הזדמנות אפשרית, הביך אותי, אך עמוק בנשמתו-אהב אותי. בטח אתן, קוראות יקרות שלי, שואלות עצמכן מדוע לא אמרתי כלום, מדוע לא דיברתי, לא נפרדתי ממנו. ובכן, אם הייתי מעזה ולו רק להשמיע ציוץ היה זה סופי המר. הוא החליט לאן נצא ומתי, באילו ימים אחזור הביתה ובאילו אשאר לישון אצלו, מתי הולכים ומתי חוזרים, ואני רק 'הברגתי' את עצמי לתוך הדרישות שלו, שהיו גבוהות ממני בהרבה. זה התחיל כשנפגשנו בתיכון, זוג צעיר ומאוהב היינו אז, אך יום אחד אביו לקח אותו לשיחה ומאז הכל השתנה. אני נהייתי הצעצוע שלו, כזה מהסוג שכשמשעמם משחקים וכשנמאס מעיפים לצד, עד הקיץ הבא. באותו ערב עליו התחלתי לספר לכם, נמלטתי ממנו ונכנסתי למבנה בית השימוש וסידרתי את השיער מעט. כנראה שלא שמתי לב שהזמן חולף, מפני שכאשר רוי מצא אותי, הוא צעק עליי ואני נדחקתי לפינת המבנה. "מה את חושבת שאת עושה!?", ועוד היה לי מזל, שאלו לא היו שירותים של בנים ובנות, והוא אינו יכול להיכנס פנימה. כשנכנסנו שנינו למכונית והוא התניע אותה, ישבתי לידו והוא החטיף לי כזו סטירה שלעולם לא אשכח. שמעו את ה"בום" בכל החנייה, כל המכונית רעדה ואני לא חשבתי הרבה, בתזמון המתאים יצאתי מהמכונית במהירות ופצחתי בריצה, אבל הוא היה חזק ומהיר ממני, והוא תפס אותי... ~~~~ התעוררתי לצלילים זהים לצליל רשרוש מפתחות, אך חזקים פי כמה. בדיוק כשרוי הרים מוט ברזל גדול במיוחד, פקחתי את עיני. שניות ספורות היו נתונות לי והן היו יקרות כרגע מכל טלוויזיה חדשה או מכונית יוקרתית, ובדיוק אז הרגשתי נזילות על ידי בקילוחים דקים. זה היה הדם שלי. הבחור הזה הכה אותי עד זוב דם. הבחור הזה משוגע, ואלו המחשבות שעברו לי בראש כשראיתי את הדם. שמתי לב, כשהייתי בשלבי התעוררות מוקדמים, שאני שוכבת בתוך מן ברכת מים קטנטנה, כמו אמבטיית פלסטיק שקונים לתינוק. האמבטיה עמדה על מעמד מתכת חלוד, ושמתי לב שהמים כבר ורדרדים, הבחור הזה, ללא צל של ספק, משוגע. הייתה לי בערך שנייה, וגם אם היה לי יותר זה לא היה עוזר. הייתי כלואה במצב הגרוע ביותר, מצב 'עניין של חיים או מוות', הייתי צריכה זמן נוסף לתכנן את הפעולה, אבל זמן יקר מפז שכזה לא היה בידי. לא חשבתי הרבה, פשוט בשנייה הכי נכונה שמצאתי, הסתובבתי מעט הצידה, האמבטיה נטתה על צדה, התנדנדה ונפלה, כל המים נשפכו, ומה שקרה בתוך בערך שלוש שניות היה מפתיע: הבריכה נפלה, אני נמלטתי אל מאחורי גבו של רוי, ישר אל הארגז ממנו הרים את המוט, רוי כבר חבט בעזרת הלום, אך ממש אלפית השנייה לפני חבטתו האמבטיה נפלה, ואחד מעמודיה אשר החזיקוה פגע ברגלו בחוזקה והוא נפל על הארץ. מדהים כמה אפשר להספיק בשלוש שניות. אם לא הייתי פועלת מהר, המצב היה חוזר לקדמותו ואף גרוע הרבה יותר. אך אני, שלא ראיתי בעיניים כלום חוץ מאשר להרוג, או לפחות להכות עד אובדן הכרה, את האיש הנוראי הזה, שכרגע כמעט רצח אותי במו-ידיו, במהירות הרמתי את הדבר הראשון שבלט החוצה מתוך הארגז. זה היה לום מתכת שנראה חדש יותר. בעוד רוי כמעט קם, הלום בידו, פשוט דרכתי בחוזקה על הלום, כך שרוי לא היה יכול להרימו. "אתה עוד תצטער, מר רוי היקר. אתה תצטער על זה." מלמלתי, והוא שמע. "אתה מוריד את הלום הזה או נותן לי להכות אותך?" שאלתי בחביבות מהולה בחיוך מר. "מוריד." הוא ענה קצרות בקול מיוסר. הוא הניח את המוט על האדמה ובא אחרי. באמצע החדר הענק הזה היה כיסא מיוחד, כיסא עינויים עם שרשראות נעילה. הטחתי את רוי בכיסא וחבטתי בו קלות בעזרת הלום הכסוף שלי. לא חזק עד אובדן חושים, לא חלש עד חוסר השפעה. מושלם. הוא צנח על הכיסא, ונעלתי את ידיו, רגליו וצווארו. לא ריחמתי. לא עליו. בתוך דקה בערך הוא התעורר. הוא חיפש דרך להימלט, והוא ידע. הוא פשוט ידע, שאני לא רואה כרגע כלום חוץ מלהרגו, אבל איפשהו עמוק בנשמה, בנקודה מסוימת מאוד, אני אהבתי אותו. "בואי, מותק...תתקרבי....רק...כן, בדיוק. תשבי." התיישבתי עליו. הייתי מוכנה עם הלום בידיים, למקרים גרועים מסוג זה. הוא היה מעט יותר גבוה ממני ופיו היה קרוב לאוזני. "זוכרת את הימים הטובים? את זוכרת שלקחתי אותך לפיקניק על שפת הים? או שפינקת אותי יום אחד במשחק כדורסל במקומות הכי טובים?" הייתה לו השפעה עליי, ללא ספק. לאט לאט התקרבנו והוא נישק אותי. שקעתי לתוך רגשותיי המסחררים ונתתי לעצמי לזרום. "מאמי...תשחררי אותי, בואי נלך למסעדה צרפתית טובה, עם המרלו שאת אוהבת..." הוא חייך חיוך קטן וחבוי, החיוך מפעם, מלפני השיחה שהרסה לי את החיים, או לפחות את הצד הרומנטי בהם. אני המשכתי לנשק אותו, זה היה כמו סם; התמכרת, אכלת אותה. לא יכולתי להפסיק. הוא אמר, "נחזור לבית הקיץ של ההורים שלי, ושם, אני מבטיח, תחכה לך הפתעה..." אני כמעט שלא יכולתי להפסיק לנשקו לעולם אבל זה היה נחוץ ברגע זה ובכמה נשיקות קטנות ואחרונות אני עוזבת אותו, משחררת את הלולאות הסוגרות עליו, ושוב אני, בתוך שניות, בתוך אמבט מים גדול, ושוב אני, כמו תמיד. טועה.

אז...הכיצד עבר השבוע שלכם? שלי עבר סביר+... אני בשוק שזה הגיע,

אני בשוק שהחופש המבורך הזה בא! היה לי יום ראשון של החופש הכי מושלם בעולם..!

קודם כל אחותי ואני הכנו מסכת אבוקדו מזינה ( XD ) לפנים, ושמתי והיא צילמה אותי למשהו בשבילה...

הלכתי לקניון לקנות נעליים וראיתי ממש מאגניבותP: דפקתי עם אחותי ארוחת שחיתות שזה אומר ספיישל קרפ של דוקטור לק, שהיה הארוחה הכי מושלמת בעולםםםם!! קרפ צרפתי מושלם עם נוטלה, שברי עוגיות ושברי מקופלת לבנה, ליד זה ערמת קצפת גבוהה ומושלמיתית (P:::) ושני כדורי גלידה, שוקולד וריבת חלב וזה היה כלל כךךך כיף!!D::: זה היה הרגעים המאושרים בחיי. עלינו לגג וישבנו שם איזה חצישעה דיברנו..

אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי. אני מרגישה שאני על סמים!D:: אבל זה אכן כיף. ד"א, לא מענייני, אבל הייתה

איזו 'תקרית-הסעה-פתאומית' בהסעה שלנו שמאז היא, אני שואלת את כולם מתי הם הולכים לעשות את זהD:: [אתם יודעים..] חחח

ספרו לי, ספרו!!D:: סתאםם אתם יודעים שזה בלוג של סטלהD:: אז לא להתבייש:))))

ורק שתדעו-החופש הזה הולך להמשיך להיות מנוצל!!! וברמות. ונחמד לי, אבל עכשיו אני זקוקה למנה שבועית של האח הגדול-הגמררר! יאיי (גמאני מכורה קשות) אז מה אתם עשיתם ביום הראשון?? ספרו לי!

ד"א, תגובות על הקטע? יעזור לי!

הילדה עם הקאפקייק.

{אין לי מושג למה זה כתוב בשחור!! לאנורא..תתגברו...}