הבועה

נזכרתי פתאום בלילות נפלאים ונשכחים.

אמרתי לו פעם, לא לגעת בי בכלל לפני שהוא נכנס, שאני אוהבת את הכאב הענוג המתוק הזה של השניות הראשונות, כאילו בכל פעם זאת הפעם הראשונה.

אלה היו ימים יפים. לחיות לגמרי, כל כולי במערכת - יחסים זוגית, לחיות איתו באותו הבית, לנסוע איתו לעבודה, לאכול ארוחת-חצות ביחד, לראות טלויזיה, לסרוג.

הקשר הזה הביא לי הרבה טוב לחיים. זה לימד אותי מה זו מחוייבות לעצמי, בהתחשבות כוללת באחר.

לפעמים יוצא לי להזכר בריקודים שלנו יחד, כשהוא לימד אותי דברים חדשים ומופלאים, כשהוא נישק אותי בפעם הראשונה, כשהוא עשה איתי אהבה.

הסקס איתו תמיד היה נפלא. אף פעם לא הרגשתי כאילו יש משהו אחר שם חוץ ממני, אלא קיבלתי אותו רק לעצמי, בהתמסרות מוחלטת, לטוב בלבד. 

פתאום עכשיו הכל נראה שונה לגמרי, אחרת בתכלית. אני במערכת - יחסים זוגית מחייבת, מאתגרת, מושלמת. אני יודעת ומודעת לזה שהקשר רציני לחלוטין. אני לא שוב איזו מנגינת המתנה מתוקה במיוחד עד למציאה האמיתית, או עד לקשר הבא. אני פה כל כולי בתוך הקשר רק בשביל שנינו.

האמת? זה אפילו נפלא יותר. התמסרות מוחשית לכל דבר ועניין.

אני כבר לא מפחדת.

מרגיש לי כאילו בכל שניה הכל יכול להשתנות, כנראה כי זה באמת כך.

אני כל כך מאוהבת בתחושת הסיפוק הזאת, להריח את הריח שלו על השמיכה שלי ולהבין שזה בדיוק הגבר שאני אוהבת, זה שאני רוצה לראות בבוקר, שניה אחרי שקמתי.

אתמול הרגשתי נורא. כל פיסה בגוף שלי כאבה, והגבר שלי היה שם בדיוק כדי לחבק ולהבין שגם אני חלשה לפעמים.

פתאום הבנתי שפעם רעדתי ממחויבות, שטוב לי עכשיו כי פעם היה רע, זוהי קוטביות החיים. הכל UPS AND DOWNS.

מפחיד אותי להודות בעובדה שאולי יום אחר הוא פשוט יקום וילך כי לא יהיה לו טוב יותר, כי לוחצים עליו יותר מידי, כי אולי אני פשוט לא מספיקה לפעמים.

עמוד התווך שלי הוא לחלוטין הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי.

מבעית לציין שכך בדיוק אני רוצה את האבא של הילדים שלי, את בעלי.

הכל הרבה יותר מידי מוקדם, ומצד שני, אני מוכנה לזה כמו שלא הייתי מוכנה מעולם. לעזוב את כל החיים היפים האלו בשביל משהו הרבה הרבה יותר יפה, בשבילו, ובעיקר בשבילי.

אני לא מפחדת להישבר מולו.

אתמול, כשהוא הסכים להפתח לגמרי, כמעט ובכיתי, על כל הכאב שלו, על כל הצער והסבל, על שנאלץ לעבור כל מה שעבר, כל שנאלץ להלחם בכל כך הרבה מלחמות עם עצמו בכל כך קצת זמן.

מתוק שלי, אני אוהבת אותך כמו שבחיים לא אהבתי.

חשבתי שכבר ידעתי מה זאת אהבה, אבל טעיתי. מעולם לא חוויתי מישהו ששמח מולי ואהב מולי, ששנא מולי, שכאב מולי, שתמך בי, שהיה שם בשבילי, שיכל לתת לעצמו לבכות מולי, מה שלא נתן כמעט לאיש.

זה נורא לקבל את החלום שלך על מגש של זהב, כי כל מה שאתה עסוק בו, זה שהוא לא ישבר. שלא יתנפץ לאלפי רסיסים ואז תתפורר לנצח באבדון מוחלט.

אני כל כך אבודה בעיניים האלו, שלפעמים אני פשוט שוכחת שאני קיימת. בעיקר כשאני גומרת. אני קיימת רק בשבילו, כמו פסל בייצור עצמי, הישר ליד המזמין.

אני מתגעגעת לדמעות הקטנות שלפעמים עולות בי כשאנחנו מתנשקים באריכות בלילות. דמעות של אושר צרוף שאני מחביאה במהירות. דמעות של "איך זה שכל מה שאני רוצה נמצא פה מולי, לא מפחד, לא בורח, מודע ואוהב?".

אתמול הרגשתי את הקפיצות הקטנות שלו, את ההשתנקות בקול, את החום המלוח נוזל על הבטן שלי. לא רציתי להיות בשום מקום אחר באותו הרגע. רציתי שיתפרק, שיבכה, שיחבק, שיזכר. רציתי שיכאב, שישרף מבפנים. אני שונאת כשהוא סובל, אבל רק ככה הוא יוכל להרגיש כמה אני כאן בשבילו, כמה הכאב שלו כואב גם לי, וכמה כל דמעה קטנה שלו, בעצם נלקחה מדמי בדקירת מחט ארוכה וממושכת.

אני שונאת את כל האהבה שהוא גורם לי להרגיש.

זה שקר נקי. אני לא שונאת אותה כלל וכלל. האהבה הזו היא הקסם הכי טהור שהחיים שלי הצליחו להפיק.

אני מאוהבת בך בצורה נואשת, עיוורת, חולנית כמעט, אבל לא.

השקט הזה, שניה לפני ששנינו נרדמים, כשאני שומעת את הנשימה הכבדה שלך, הוא המנגינה הערבה ביותר לאוזניי.

אני מאוהבת בחלומות שלי כשאתה פורץ דרכך אליהם, מפלס דרך שכבות השינה, ומפציע כשמש ביום חורף גשום.

אתה כל כך יפה!!

כשאני רואה אותך מתהלך בבושה כשאתה מחליף בגדים, לא מבין כמה אני אוהבת את שעיני רואות, כל שברצוני זה שתבין סוף סוף. אבל אני יודעת שכל שאדבר לא יוסיף,  כי אתה באמת לא מאמין לי.

כל תו בך הוא שלמות הצרופה ביותר שראיתי בחיי. אני פשוט לא יכולה שלא להעלות במוחי את הגוף המדהים שלך, המושלם. אני לא אוהבת אותך למרות הפגמים שבך,  אני פשוט מאמינה בכל-כולי שאלו אינם פגמים, כי כל שנראה לך כפגם, מבחינתי הוא עוד חלק בשלמות הזאת.

הלחישות שלך בלילה ממוססות אותי. הדרך שלך לומר דברים, כל החוכמה המופלאה הזאת. כל הכוח הזה שיש בך, העוצמה להיות אתה.

אתה כל מה שחלמתי עליו כל ימי חיי.

אתה לגמרי האביר במעיל השחור על ההארלי בשבילי.