הבועה

אז כמו בפוסט הקודם שלי, שפורסם כמעט לפני הספירה, אני עדיין גרה בדירת שירות, כמובן.

7 בנות בדירה (אחת עזבה) והרבה רעש ובלאגן. מאד תל אביב מצידנו.

שולחן טלויזיה שהיה פעם טלויזיה בעצמו, תחנת רכבת במקום דלת. אין שניהשל מנוחה.

האמת? זה נפלא.

הכל משתנה.. פתאום אני מסתדרת יופי עם הבנות.

עברתי דירה לפתח תקווה. מקום נחמד דווקא, לשם שינוי יש אוטובוסים לכל מקום שאני צריכה כמעט.

עזבתי את האידיוט הזמני שיצאתי איתו, מצאתי לי פרחח אחר. מקסים משהו, אולי עוד לי יש סיכוי. מי יודע? בלי עין הרע.

נוקון ווד (: [אנשי הקש, מייקל מרשל, ספר מצוין]

במד"א הדברים ממשיכים כהרגלם. יש חארות, יש אנשים מדהימים.

חברה מהדירה הביאה אוגרת סיבירית יפיפייה בשם ג'נט, היא מותק, אבל היא נושכת כמו תינוק שרק יוצאות לו השיניים. יום אחד אני עוד אחזיר לה. ואז לא תהיה יותר ג'נט. חבל, היא הייתה חמודה.

יש לי בערך 40 שקלים בבנק, וחובות שעולות על 3000 לאמא. אני מרגישה כ"כ תל אביבית.. כבר הזכרתי את זה נכון?

זה פשוט חוזר ועולה כל יום מחדש.. להסתובב בדיזינגוף/אלנבי/לה גווארדיה בשביל להגיע הביתה. לצאת מהעבודה, ואם יש כוח, לבחור לאן להישפך. לשבת על ספסל חצי-לילה ולדבר על כלום. לנהל שיחות אל תוך הלילה על שייקספיר, ולשיר שירים מהילדות מתוך שינה, ולא לבד. יקינטון.

מצאתי לי נפש-תאומה. אנחנו גרות יחד כבר בערך 5 חודשים, וזה נורא מצחיק אותנו, בעיקר כי אם לאחת מאיתנו כבר היה זין, בטח היינו מתחתנות, אבל אנחנו יותר מידי סטרייטיות בשביל זה. בנתיים.

זה מצחיק למצוא אנשים טובים לגמרי באמצע הדרך, באמצע החיים, באמצע היום/לילה, באמצע שומקום. תל אביב זו עיר עצומה =]

את הבחור החדש (והנהדר, כבר ציינתי?) הכרתי בפתחו של פאב הבית שלי. אני כבר שנה ומשהו פוקדת את המקום לפחות פעם בחודש ומעולם לא הצטלבו דרכינו, עד אותו הלילה. הילדונת זו מישהי מהדירה, שמצחיק לציין, אבל את שנת השירות הראשונה שלה היא עשתה ממש מטר מאיפה שגרתי עד לפני פחות מחודשיים. מעולם לא נפגשנו קודם. לזכרוני.

אני אוהבת שיש לי את החופש לצאת לסיבוב בשכונה, או לצאת לסיבוב בת"א, ואני יכולה לעשות את שניהם בו זמנית, סתם כי זה אומר בדיוק אותו הדבר.

בקיצור, אחרי הפוסט המעודד הזה, שיהיה לכולנו שבוע טוב, אבל בעיקר לי, כי מגיע לי, סתם כי אני בן אדם טוב.

צ'או אמיגוס [=