אני לא ממש זוכרת את התאריך הרשמי,

אבל מה שאני זוכרת זה שפתחתי את הבלוג שלי ביומכיפור, היום של האופניים חח.

אני לא מאמינה שעברו כבר שנתיים.

אמנם זה לא הרבה, אבל גם לא נתקלתי בבלוגים ששרדו מעל שנתיים.

אפשר לומר שהזמן טס,

וזה ממש מדהים איך שאפשר לקרוא שנתיים שלמות בערך בשעה.

למרות הכל,

אני עדיין אוהבת את הבלוג הזה מאוד, ואני לא חושבת שאסגור אותו מתישו בקרוב.

למרות שאני כבר לא כותבת בו כמו פעם וזה אולי זה בגללי ואולי בגלל דברים אחרים

פשוט לפעמים אני פשוט מוצאת את עצמי ללא מוזה למשך שבועות ארוכים

ולפעמים שהמוזה באה אז אין זמן לכתוב.

ואני מאוד לא רוצה להרגיש שאני מכריחה את עצמי לכתוב פה.

דברים משתנים וממשיכים הלאה.

כמובן שהייתי רוצה להודות לכל האנשים המדהימים שתרמו איכשהו לבלוג הזה,

                                       לאנשים שעשו את החיים שלי לקצת יותר מעניינים,

                                       לכל הקוראים והמגיבים.

                                                    ותודה מיוחדת לריטה שבזכותה גיליתי את עולם הבלוגים.

~~~

השנה, לשם שינוי, אני מרגישה שכן טעיתי ושעליי להתנצל,

אז אני אנצל את יומכיפור לשם כך, כי זאת ממילא מטרתו-

אני מתנצלת בפני כל אחד על כל התפרצות עצבים או כל דבר אחר שעשיתי,

וכל דרך שבה פגעתי בכם.

הייתי רוצה פשוט לשכוח את כל הריבים והכעסים והמירמור הפנימי

ולפתוח מן דף חדש.

רונן, ליז, נאן, אלינה, מאיה, ריטה, גיל ומקס-

סליחה אישית על הכל ואני מקווה שאתם יודעים כמה שאני אוהבת אתכם.

*מסר סמוי למישו חשוב =) 

you amaze me each time

iloveu forever&ever <3