"לא נכשלת כל עוד לא חדלת לנסות"

זה מה שכתוב באחד הדפים של המתכונת הנחמדה שאני מנסה לפתור.

המתמטיקה הזאת תהרוג אותי בסופו של דבר *אוכלת פיש-סטיק וחושבת לעצמי שפעם שנאתי את זה...*

יש הרי גבול לכמה שבנאדם יכול לנסות ולהשקיע, נכון?

הרי כולם אומרים שאם ב-א-מ-ת נלמד וננסה ונשקיע, אנחנו גם נצליח, הלא כך..?

אז למה לעזאזאל זה לא עובד איתי..?

אני פשוט מרגישה שאיכשו אני קורסת מתחת לכל העומס הזה,אפילו שזה כולה בגרות מזדיינת במתמטיקה.

פשוט כ"כ הרבה דברים מסתתרים מאחורי ההצלחה שלי בבגרות הזאת,

ואם לא יילך לי בזה, זה ממש לא יהיה נחמד להתהלך בתור כישלון אחד גדול.

ותקעו לי 2 מבחנים; בסוציולוגיה ובפסכילוגיה. כן בדיוק מה שאני צריכה עכשיו... כשאני בקושי הייתי ב3 שיעורים

ואני מאוד רוצה לראות 'נרניה' משום מה, כולם כ"כ מתלהבים מזה.

אה וגם את הספר החדש של הארי פוטר אני רוצה לקרוא... איי מיס דה וויזלי ברות'רס =)

וברגע זה כואבת לי האוזן אחושקל, לא ידעתי שטראגוס זה כהה-זהה כואב.

אבל אני והחוצה שלי עברנו דברים יותר כואבים, אז אני מאמינה שאני אעבור גם את זה *טוב חשתי עם החוצים והטראגוסים שלי D: *

דבר אחד חיובי מכל הפוסט הזה הוא שנראה לי מצאתי את הייעוד שלי או משהו כזה, בינתיים אני עובדת על זה.

אההה וגם שיצא לי לכתוב פוסט נורמלי פחות או יותר נראה לי...

ובנוסף להכל, מר.פי-אם-אס החליט לבקר.

and i wish that HE was here, כבר לא ראיתי אותו איזה שבועיים. ישמצב שהוא הדבר היחיד שיכול להשכיח ממני את כל הקקה הזה לזמן קצר *צבא זה חארטה*

זה היה פוסט התלוננות מס' 346,

תודה על ההבנה והסבלנות ושתהיה לכם טיסה נעימה D: