גלעד כבר נהפך מזמן ליד של כולנו, כל אחד מאיתנו מזמזמן כבר נהייה אב \אם שקול\ה, או אח\אחות שהאח שלהם נפל בקרב.
גלעד שלנו, שם. גלעד הוא חצי שלנו, הוא גם שלהם, פיזית, אבל הוא איתנו תמיד.
הוא בטח גאה בנו, האנשים הרקטנים שמדגישים אפילו 10 דקות במחשבה עליו.
גלעד שם, ואין אחד שלא מתגעגע, ואלו שלא מתגעגעים, חסרי רחמים, כי אם זה הייה קורה ליד שלהם, הם היו מגיבים אחרת..
אין כ'כ מה לכתוב על הנושא של גלעד, או שיש יותר מדי ? גלעד נפל בשבי לפני4 שנים ויום (זה קרה אתמול ה4 שניםן מלאות)
הקדישו לו 10 דקות בחדשות של ערוץ 2, וילד או שניים כתבו סטטוס עצוב. כולם מדבריםומדברים רק כשמעלים את הנושא, אבל מי באמת חשב עליו מרצונו ? מי באמת חשב על המספר הזה של 400 ערבים, עם דם על הידים לשחרר בשבילו ? בשביל גלעד שלנו.
ציתי להגדיש את הפוסט הזה ל-להביא\ לא להביא.
הצד של ה"לבהיא" ברור לכולנו,הרי, זה לא יחזיר אל הילד\ילדה שלך, תביא אותם, הבן\בת שלך שמתו, אי-אפשר כבר לשנות את גולרם, תביא להוריו של גלעד להרגיש מה שאתה לא הרגשת, אל תהייה "אנוכי" ,אל תהייה כ'כ "מרובע" , זה המקסימום שאתה יכול לעשות בשבילו, בשביל הורים שלו, בשביל מדינת ישראל- הרבה מאד אנשים חושבים שלתת זה האופציה העדיפה והפשותה, להביא את הרוצים לידיי הערבים, אבל, מנקודת מבט אחרת, הערבים יחשבו לעצם "הוו, איזה יופי, חטפנו להם אחד, הם הביאו 400+, נחטוף 80 הם יביאו את כולם. ונקודה למחשבה . אם האנשים המשוחררים, הרגו ילדה קטנה בריון, פוצצו אוטובוס,למה שלא יעשו את זה שוב ? ואם אלא יהיו אתם ? אחותכם ? אח שלך? הורים ? סבתא ? סבא ? דוד וכו', המעגל לא מפסיק.
מרגישים אבודים ? לא יודעים מה לחשוב ? אז.. אם אי-אפשר לשלוח שבויים, מה נעשה ? זה הרי ההסכם ...אפשר להכנס לעזה ולקחת בפעולה צבאים + מודיעינית את גלעד, זה פעולה חכמה ואסטרתגית, ככה גם העולם יראה ש"יראל לא פריירים" ו" גם לנו יש כוח", זה יעשה רעש בעולם, זה בטוח. אבל לפי דעתי האישית שלא נשמע הפוסט זה כלל- זה שווה את זה.
אז.. מה אתה הייתצם עושים ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
