בלוג סיפורים בהמשכים =]

אני כל כך שמחה שאתן מבינות אותי בנות,

פשוט ממש היה חשוב לי שתבינו שאני לא עושה את זה בכוונה =[

ועכשיו בלי חפירות מיותרות הפרק האחד עשר בכבודו ובעצמו

הגיע הזמן , לא?

(מה שכן אני חייבת לומר, אתם לא מבינים כמה צחקתי מהפרק הזה, קראתי אותו וחשבתי לעצמי, שפרק יותר מטומטם מזה,

אומנם אפשר לכתוב, אבל זה בהחלט אחד המטומטמים)

פרק 11

*חזרה לנקודת מבטה של שחר*

"חח מה ייבשת אותו ככה, משוגעת" צחקקה טל.

"לא ייבשתי אותו, אני סך הכל השתחררתי אז אין לי בשביל מה להישאר בבצפר" אמרתי מיתממת.

"כן, וואטאבר יו סיי סיסטר"

"יוו טל, אמרת את זה באנגלית" אמרה לילך בשוק טוטאלי.

"לילך את רואה את זה?" שאלה טל והראתה לה את אגרופה.

"כ..כן, למה?" שאלה לילך בגימגום.

"את מה-זה קרובה להיפגש איתו פנים..." החלה לומר וקטעתי אותה "היי היי בלי אלימות בנות, מה זה פה"

"תזהרי גם את לא לפגוש אותו" אמרה טל בעצבנות.

"טל מה יש לך, מה נהיית לי עצבנית פתאום?" שאלתי אותה.

"סתם" אמרה ולא הרחיבה.

"נו, טל, אני מכירה אותך לא מאתמול, מה יש?"

"נו לא יודעת, נזכרתי פתאום בלידור, הוא אמור לחזור מחר מהצבא, הוא אפילו לא התקשר ולא כלום, אני לא יודעת מה ניסגר איתו, איתי, איתנו" אמרה ונאנחה בכבדות.

"אני יודעת מה נסגר איתכם" אמרתי בביטחון.

"מה..?" שאלה טל והסתכלה עליי במבט מיואש.

"אין יותר לידור ואת, טל. מחר הוא בא ולא מעניין אותי למה איך איפה מתי מי מה מו אבל מחר את גומרת איתו ולא מעניין אותי, ראית איזה יחס את נותנת לו ואיזה יחס הוא נותן לך? הוא מתייחס אלייך כאל מישהי מובנת מאליו, ואף אחד ואני חוזרת, אף אחד לא יתייחס אלייך כאל מובנת מאליו, את שמעת אותי טל?"

טל רק בתגובה חיבקה אותי חזק.

"צודקת, את..צודקת 100%" אמרה לאחר שניתקה מהחיבוק.

"ממחר, טל זאת אומרת אני, חופשיה, בוייס היר איי קום" אמרה.

"אני לא מאמינה, אמרת גם את זה באנגלית" אמרה לילך שוב שוכחת שפעם ראשונה זה היה יכול להיגמר רע.

"נכון, אני גאון, גאון אני" אמרה מחייכת חיוך מאוזן לאוזן.

"חח איי טל טל טל ....את והמצבי רוח שלך" אמרה לילך וציחקקה.

"מה השעה עכשיו?" שאלתי.

"ממ  11" אמרה לי טל.

'אוקיי יש לי זמן עד 5' חשבתי לעצמי והזדעזעתי מעצם המחשבה שאני צריכה  ללכת ליואל הזה, אוף.

"למה, את ממהרת לאנשהו?" שאלה לילך.

"לא, לא ממש" עניתי מהורהרת.

"פ'יי שחר את בעננים"

"אה, מה?"

"כן, יא עמה..תזהרי מהעמוד, רק חסר לי שתידפקי לי בו ואז בכלל תהיי מנותקת מהעולם, תחזרי לקרקע חלאס להתעופף" אמרה לי טל משועשעת.

"אוף טל תפסיקי עם הערות האלה שלך, אני פה, מה את לא רואה" אמרתי לה בעודי הולכת ומסתכלת עליה ולא על המדרכה ובוםם.

"חחחחחחחחחחחחחחחח" טל ולילך החלו להתפקע מצחוק ואילו אני מצאתי את עצמי שכובה על המדרכה ממששת את מצחי הכאוב.

"אמרתי לך להזהר מהעמוד, כדאי שתתחילי להקשיב לי לשם שינוי" אמרה טל עדיין צוחקת.

"מה אתן צוחקות עליי, שתי...שתי..שתי מעפנות" אמרתי לבסוף.

"יו לילך היא קראה לנו מעפנות?" שאלה טל את לילך בפליאה.

"אם שמיעתי אינה מטעה אותי, אז היא קראה לנו אכן שתי מעפנות" אמרה לילך כמחממת את האווירה.

"לא, לא, לא טל, לא אמרתי את זה חכו לי אני פצועה קשה" אמרתי מתבכיינת כשראיתי את טל ולילך הולכות ממני.

"מה, תופסת שמש?" שאל אותי מישהו שאת פניו לא זיהיתי כיוון שהשמש האירה את פניו והסתנוורתי.

"כן, אני חייבת קצת צבע"  עניתי ונשענתי לאחור על מרפקי כמשתזפת.

"חח, נחמד, אפשר להצטרף?" ענה אותו אחד.

"ברור, תרגיש חופשי" אמרתי והוא התיישב לידיי ואז ראיתי שזה היה אדם.

"אוו, אדם"אמרתי מופתעת.

"את רוצה להגיד לי שרק עכשיו קלטת שזה אני?"

"ממ כן" אמרתי מסמיקה "פשוט לא ראיתי את הפנים שלך בגלל השמש" הוספתי.

"אה, אני מבין..אז מה את תמיד זורמת עם אנשים שאת לא רואה את פניהם?" שאל וחייך חיוך חמוד, חושף טור שיניים לבנות וישרות להפליא, כנראה הוא שם גשר במשך הקיץ. מה שהכי הורג אותי - כבר חצי שנה עברה מאז תחילת הלימודים ורק עכשיו שמתי לב לכל זה.

"חח לא" אמרתי וגיחכתי מתוך מבוכה.

לעזאזל הוא היה חייב להשתנות ולהפוך ליפה?! ממש הברווזון המכוער שהפך לברבור.

"אז, מה באמת את עושה פה על האספלט?" שאל בעודו מרומם ממנו ומושיט לי יד כדי לעזור לי לקום.

ובכן.." התחלתי לומר ותפסתי בידו והוא משך אותי חזק תוך שניה הייתי על רגליי אך המשיכה הייתה חזקה מידי ומצאתי את עצמי צמודה מאוד לאדם, אבל מאוד.

"אני הייתי עם טל ולילך ונתקעתי בעמוד והן עזבו אותי" אמרתי מתרחקת ממנו.

"אוו, אז זה מסביר את הסימן האדום שיש לך על המצח" אמר מגחך.

"מה, נשאר סימן?" שאלתי וישר שמתי את ידי על המצח מנסה להסתיר את מה שזה לא יהיה.

" ממ כן, אבל אל תדאגי, יראה אותו רק מי שיהיה מאוד קרוב אלייך" אמר בחיוך מנחם.

"אה, אוקי..ממ טוב כדאי שאני אלך, אני צריכה למצוא תפושעות האלה" אמרתי טיפה מעוצבנת על כך שעזבו אותי באמצע המדרכה ואפילו לא שאלו לשלומי, ואם הייתי חוטפת זעזוע מוח, אז מה?!

"טוב, נתראה" אמר נישק אותי בלחי בלי שום התרעה מוקדמת והלך לדרכו.

אוקי זה היה מ~ו~ז~ר.

ניערתי את בגדיי מהלכלוך שנתפס במכנסיי והלכתי לעבר הבנות שראיתי שישבו כמה מטרים מהמקום שהייתי בו והתלחששו בינהן.

"חוצפניות, מה עזבתן אותי לבד לדמם למוות" אמרתי כשהתקרבתי אליהן.

"את מדממת?" שאלה לילך בבהלה.

"לא, אבל אם כן הייתי מדממת בכל זאת הייתן עוזבות אותי, ואם היית מתה זה היה על מצפונכן" אמרתי בכעס.

"אוי הבהלת אותי מפגרת" אמרה לילך.

"אל תקראי לי מפגרת" אמרתי לה.

"אפרופו מפגרת, מה המשכת לשכב ככה באמצע החיים, ראינו מישהו הצטרף אלייך, מי זה היה?" שאלה טל.

"אה אממ זה היה אדם"

"אדם?" שאלה טל, יותר נכון צעקה.

"שש מה את צועקת, כן אדם, מה יש?" שאלתי.

"מה פתאום הוא מדבר איתך, חשבתי שאחרי שניפנפת אותו לא דיברתם יותר" אמרה טל מופתעת.

"כן, גמאני חשבתי ככה, מסתבר שהוא כן מדבר איתי"

"חח מוזר" אמרה טל.

"טוב מה נתקענו פה, אמרנו הולכים אליי" אמרה לילך.

"רגע, רונן עדין בבצפר, נכון?" שאלה טל מפוחדת.

"חח כן אל תדאגי" אמרה לה לילך.

"לא לדאוג את אומרת לי?, שאני אזכיר לך שהלכתי ממך אתמול רק בגלל שהאח הקטן הזה שלך רצה לראות מה יקרה לי אם הוא ישפוך עלי קומקום רותח?  אמא שלך לא מחנכת אות תגידי לי? אותך חינכה וממנו שכחה?" אמרה טל מפוחדת ועם זאת הציניות אצלה נשפכה כנהר.

"חחח, שיואו לילך, רונן יגדל יהיה סאדיסט, הוא ימצא את עצמו בכלא" אמרתי בצחוק אבל כנראה לילך לקחה זאת ברצינות כי נראתה מנותקת לרגע ומהורהרת.

"לילך?" קראתי לה.

"את באמת חושבת ככה? זתומרת...הוא באמת מופרע, לא כמו כל הילדים בני ה-9" אמרה מודאגת.

"לא, לא, תרגעי, הוא יתבגר" אמרתי מנסה להרגיעה.

"פפפ, אני מקווה למה מה זה לא באלי אח עבריין" אמרה לילך נאנחת.

"טוב מה הדיכאון צאו מיזה, את טלושה שכחי מלידור את לילושה תרגעי אח שלך נורמאלי לחלוטין ואני שחרוני אסלח לכן על כך שנטשתן אותי כשנפצעתי, יופי, עכשיו בואי לילך אלייך למה אני גוועת ואני חושקת בקציצות של אבא שלך" אמרתי וליטפתי את ביטני המקרקרת.

"ממ שחר" אמרה טל שנראתה מתאפקת לא לצחוק.

"מה יש?" שאלתי והסתכלתי עלייה מוזר.

"את חושקת במה של אבא של של לילך?" אמרה ולא התאפקה יותר והחלה לצחוק צחוק מתגלגל והאנשים שעברו ברחוב הסתכלו עלייה וגיחכו לעצמם.

"אויש טל, את והראש הצבעוני שלך, בואו" אמרתי ומשכתי אותן לעבר ביתה של לילך.

"שלום רונה" אמרתי לאמה של לילך כשנכנסו לביתה וראינו אותה יושבת בסלון ומתעסקת בניירות.

"אוו שלום בנות" אמרה לנו בחביבות. "כנסו, כנסו, לילך תביאי לבנות משו לאכול, דן (אבא של לילך) בדיוק הכין פירה וקציצות" אמרה בחיוך וחזרה לעיסוקיה.

אני למשמע המילה קציצות חייכתי חיוך רחב והסתכלתי על לילך בחיוך רעב.

"חח טוב, טוב יא מורעבת, בואו אלי לחדר נשים תתיקים ונרד לאכול.

נתתי ריצה לחדר של לילך זרקתי תתיק איפשהו בחדר ועפתי למטבח.

"יואו כמה זמן אפשר לחכות לכן חצי שעה אני יושבת פה" אמרתי להן אחרי כמה דק שחיכיתי.

"טל תביאי 3 צלחות מהארון שם הכי ימני" אמרה לה והוציאה בינתיים 3 כוסות ובקבוק נסטי מהמקרר והניחה על השולחן.

"למה אני?" התלוננה טל.

"כי אם אני אבקש משחר" ונתנה בי מבט חודר "אז היא תאכל גם תצלחות" אמרה וגיחכה.

טל, בלית ברירה הוציאה 3 צלחות, שמה אותן על השיש והלכה לשבת ליד השולחן.

 בינתיים לילך מזגה לנו את האוכל והגישה לנו.

"אוווו, בתיאבון" אמרתי במהירות והתחלתי לבלוס.

"טל ולילך הסתכלו עליי לשנייה המומות התנערו מהשוק והחלו לאכול.

"אני שמח שאת אהבת את מה שהכנתי, אבל אני מציע לך לאכול טיפה לאט יותר שחס וחלילה לא תיחנקי לי מהאוכל" הופיע דן אביה של לילך משום מקום.

הפסקתי לאכול והרמתי את ראשי מהצלחת לעבר דן והסמקתי קשות.

בלעתי את מה שהיה לי בפה "ממ אני מצטערת, האוכל שלך ממש טעים,דן" אמרתי מובכת.

"חח לבריאות ילדה" אמר לקח משהו מהמקרר וחזר למקום ממנו הוא בא . :P

"סיימתי לאכול אחרי לפני הבנות פיניתי את השולחן מהצלחת שלי ועליתי בינתיים לחדרה של לילך עד שהן יסיימו לאכול.

הדלקתי את המחשב שלה ונכנסתי למסנג'ר שלי.

שיניתי מצב

 פההה אצל לילושההה עם טלושה.

שבעההה אחושילינגגגג,

מהיום?! דיאטה.

הסתכלתי מי מחובר ולא מצאתי מישהו מעניין.

פתאום נשלחה אליי הודעה.

AdAMaN  אומר\ת:

שלום למשתזפת ברחובות, איך המצח שלך? =)

ShAhAr אומר\ת:

אדם?

AdAMaN  אומר\ת:

הפעם השמש לא סינוורה וזיהית אותי?        

ShAhAr אומר\ת:

חעחע מצחיק מאוד אדם :P

המצח שלי? לגמרי שכחתי ממנו.

AdAMaN  אומר\ת:

אני שמח שלא כואב לך.

ShAhAr אומר\ת:

אממ אני לא רוצה להישמע חוצפנית אבל..

AdAMaN  אומר\ת:

...

ShAhAr אומר\ת:

חשבתי שאתה לא מדבר איתי אחרי 'תה יודע מה.

AdAMaN  אומר\ת:

חח זה בסדר, זאת אומרת, כן ניתקנו קשר, אבל זה רק בגלל

שחשבתי שכך תעדיפי, את יודעת שלא יהיו אי הבנות.

'אוי איזה חמוד הוא'

ShAhAr אומר\ת:

אהה, הבנתי.

ובכן אם היית שואל היית יודע שזה לא היה מפריע לי אם עדיין היינו שומרים

על קשר והיינו ידידים כמו פעם =]

AdAMaN  אומר\ת:

אני שמח לשמוע,

אז אפשר לומר שהמצב חזר לקדמותו?

ShAhAr אומר\ת:

בהחלט !

אוו הדבות סיימו לאכול, נדבר כבר  מאמי, =]

סיימתי את השיחה והתנתקתי מהמסן.

"מה את מסתורית כזו" שאלה טל בכבדות כשביטנה מנופחת (עד כמה שזה אפשרי)

"חח לא מסתורית, מה יש לכן אתן נראות כאילו עבדתן בפרך" אמרתי מתבדחת על חשבונן.

"אנחנו לא כמוך, אכלת אולי אותה כמות כמונו אבל אצלך נראה יש סופר, טורבו מערכת עיכול, למה את נראית רעננה משהו" אמרה לילך ונחתה על מיטתה.

"כן , כן מה שתגידו" אמרתי מגלגלת את עיניי.

"טוב עשו מקום אני מצטרפת" אמרתי להן ונחתתי בינהן על המיטה .

"אאוץ', הרגשתי את זה" אמרה לילך ועשתה פרצוף אומלל.

"חח אני לא מבינה למה אתן מרגישות ככה, אני מרגישה מעולה" ופרשתי את ידיי לצדדים, עליהן.

"אילו ידיים כבדות, באמא שלך תזוזי" אמרה לי טל וניסתה להוריד את ידי ממנה אך ללא הצלחה.

"איזה נמושות אתן" אמרתי וקמתי מהמיטה ניגשתי אל המחשב והדלקתי רדיו100FM .

"בואו לרקוד, קצת ספורט, תורידו את כל מה שאכלתן אולי ככה תיראו יותר בחיים" אמרתי והתחלתי לרקוד לצלילי השיר של קניה ווסט.

"חח שחר את רוקדת כמו ערסית בשיר הזה" צחקה טל.

"מה אכפת לך, לפחות אני זזה, לא כמוך, יא פדלאה".

הבנות וויתרו וקמו בכבדות מהמיטה והצטרפו אליי, לאט לאט השתחררו והשתגענו עד כדי אפיסת כוחות ונפלנו שלושתינו על המיטה.

המיטה השמיעה קולות חריקה וחשבנו לרגע שהמיטה הולכת להישבר.

לאחר שעה וחצי-שעתיים של שיגועים ודיבורים על הא ועל דא ראיתי שהשעה כבר כמעט 3.

"טוב אחיותיי היקרות, אני אזוז לי הביתה, עייפתי מכן" אמרתי בצחוק ואספתי את תיקי.

"אוו יופי, בדיוק באנו לגרש אותך" הפעם הן צחקו על חשבוני.

"רעות" נישקתי אותן כל אחת בלחי אמרתי יפה שלום לרונה ודן והלכתי הביתה.

הגעתי הביתה וישר הלכתי להתקלח.

יצאתי מהמקלחת עם מגבת, נכנסתי לחדרי ושם בכבודו ובעצמו ישב מי אם לא עומר האחד והיחיד.

"יווווו עומר" אמרתי וקפצתי בבהלה.

"חח תרגעי אחותי, מה יש לך את, כאילו זאת פעם ראשונה אני רואה אותך במגבת או בכלל, ערומה" אמר ונבהלתי עוד יותר.

"מה זאת אומרת 'כאילו זאת פעם ראשונה שאתה רואה אותי ככה'" אמרתי מחקה את קולו ומסתכלת עליו בעיניים מבוהלות.

"צוחקים איתך, איככ, את אחותי, חוץ מזה מי יסתכל עלייך בכלל" אמר נגעל.

"אני אמורה להעלב?" שאלתי בציניות.

"חח לא, קוצר מה באתי לפה בכלל?" שאל את עצמו והיכה עם כף ידו במצחו מנסה להיזכר לשם מה בא.

"אה כן, מישהו התקשר הביתה, אמר את צריכה להיות אצלו בחמש, שאלתי מי זה אבל הוא ניתק" אמר.

'דיי לא נכון, מה יש לו לדביל הזה, זהו אין מצב אני הולכת, לא מעניין אותי!'

"נו עוממררר" צעקתי בלי שום סיבה.

עומר נבהל וקפץ בבהלה מהמיטה.

"מה את מטומטמת תגידי לי מה את צורחת? מה , מה יש?" שאל בטון כועס.

"סורי" אמרתי מסמיקה.

"טמבלית" סינן ויצא מהחדר.

"אוף מה עשיתי שזה מגיע לי הסיוט הזה" דיברתי אל עצמי ובינתיים מרחתי קרם גוף והתלבשתי.

ראיתי שהשעה כבר 4 וקצת, אני צריכה עוד מעט לצאת ל'הר' הזה.

"אז מה שחר, אם מוחמד לא בא להר אז ההר יבוא למוחמד" אמר מצחקק.

אחרי חצי שעה של שעמום שרק חשבתי איך אני יכולה להמלט מללכת ליואל שד"א לא מצאתי שום תירוץ,

ירדתי למטה אמרתי שלום לאמא שמיקודם לא שמעתי אפילו שחזרה אמרתי לה שאני הולכת לתיגבור בלשון בבצפר לא אמרתי שאני הולכת אליו הביתה.

יצאתי מהבית ואחרי רבע שעה הליכה הגעתי לרחוב שלו. "הראל 3, הראל 3" אמרתי וחיפשתי את ביתו.

'פשש חתיכת בית יש לו' חשבתי לעצמי התקרבתי לדלת ודפקתי מספר פעמים עליה.

בחור כבן 19, נאה מאוד פתח לי את הדלת.

,אהה, ממ אממ" התחלתי לגמגם ולא מצאתי מה לומר, הייתי בטוחה שטעיתי בבית.

"את בטח שחר, לא?" שאל מגחך ועם זאת נשמע אדיש.

"כן" עניתי הפעם מבלי לגמגם.

"בואי כנסי תשבי, תרגישי בבית, אני יאיר, אח של יואל, הוא תכף יורד" אמר והתיישב בנוחות על השפה עם רגליים מפוסקות החל לזפזפ בערוצים.

התיישבתי על הכורסא השחורה מעור יש לציין היא נורא נוחה, והסתכלתי על הבית.

הבית בהחלט מעוצב, הספות העשויות מעור הוסיפו מראה אלגנטי ומודרני, הקירות היו צבועים בצבע שמנת

הטלוויזיה השטוחה והענקית שהייתה בתוך הקיר נראתה כמו מסך ענק כמו בקולנוע.

שאר החדרים לא ראיתי אותם, ואני לא בטוחה שאני רוצה להיכנס אליהם.

"שחר, אני שמח שהצלחת להגיע" אמר יואל וירד מלמעלה כולו מחויך

'אני שמח שהצלחת להגיע' חיקיתי אותו בלבי..'טמבל, אם זה היה תלוי בי מטר לא הייתי מתקרבת לפה'

חייכתי אליו מתוך נימוס והסתכלתי על אחיו שנראה לא מתעניין כלל במה שקורה סביבו,

הוא היה שקוע מידי בסרט פעולה כלשהו שבדיוק הייתה בו סצינת יריות.

"בואי נעלה לחדר" אמר יואל ולרגע נבהלתי "לחדר העבודה שלי" המשיך. נשמתי.

"אוקי" אמרתי והלכתי אחריו למעלה. נכנסנו לחדר השלישי הכי שמאלי והאחרון שהיה בקומה השניה.

החדר היה טיפה מבולגן הניירות שהיו שם והכל, אבל בכללי החדר היה נראה מעוצב גם הוא בטוב טעם.

החדר לעומת הסלון היה צבוע בצבע אפרסק עדין הייתה שם ספה אחת, אדומה גדולה סיפריה ענקית מעץ בצבע בז' עם זאת לא היו בה ממש הרבה ספרים,זאת אומרת היו אבל היא לא הייתה דחוסה בהם.

שולחן אחד גדול – שולחן כתיבה ו3 כסאות מסביבו.

"בואי שבי" פנה אלי.

התיישבתי ליד השולחן והוא סידר שם את כל הניירת וכשסיים אמר "אז, במה נתחיל?"

מה הוא דפוק? כאילו הוא קורא לי לתגבור בנושא מסויים בגלל המבחן והוא שואל במה נתחיל? למה על כמה דברים הוא רוצה לעבור?

"ממ, לא יודעת אני מניחה שמ.." התחלתי לומר אך הוא קטע אותי.

"אוקי נתחיל ממה שלא הלך לך במבחן, הבאת אותו?" שאל.

"אה, לא, אמרת לי  לא להביא כלום" אמרתי מסמיקה מעט, לא יודעת למה אפילו.

"צודקת..טוב אז נתחיל מהמילונאות, מה שרוב הכיתה נכשלה בה, כולל אותך" אמר בטון לא מובן.

התחלנו לעבוד על הנושא ו..תאמת? התחלתי להבין אותו, אולי סתם חששתי?

אחרי 4\3 שעה של הסברים ותרגילים על הנושא התעייפתי והתרווחתי על הכסא לאות עייפות.

"מה, התעייפת?" שאל בחיוך.

"כן, אמרתי ועצמתי את עיניי לשניה, בדיוק הזמן שהספיק ליואל להתקרב קרוב אליי.

"אז מה, שנעבור לנושא אחר בלשון?" שאל והדגיש את המילה לשון.

לרגע הייתי אבודה ולא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי אך כשראיתי את מבטו הדי חרמני יש לומר

נפל לי האסימון ונתקפתי צמרמורות בכל הגוף, מהסוג הלא נעים.

"מה יש את נלחצת ככה?" שאל בממזריות משהו.

"אני, אני לא לחוצה, פשוט עייפה, נרא'לי למדנו מספיק, לא?" שאלתי וקיוויתי שיבין את הרמז וישחרר אותי לביתי.

"מה פתאום, אנחנו.." החל לומר והתקדם אלי עוד קצת "רק התחלנו".