פמיניזם זה לכולנו.

העדפה מתקנת היא אחד הנושאים הכי שנויים במחלוקת בכל הקשור לשוויון בין המינים. בכלל, זה לא נושא ממש פופולארי: האסוציאציות שעולות ברבים מתמקדות ב"למה?", "לא צריכות טובות" ו"פמיניסטיות משתלטות על העולם" (נא להוסיף פה הרבה סימני קריאה).

הרשו ל לנפץ מיתוס או שניים: העדפה מתקנת לא נובעת מתוך עליונות נשית ומטרתה אינה לדחוק את המין הגברי הצידה. גם לא מדובר בהתנהגות ג'נטלמנית-מתנשאת כלפי הנשים – "בואו נעשה למסכנות טובה ונקדם אותן קצת". מדובר בשיטה מתוחכמת יותר, שמטרתה הסופית היא ליצור שינוי חברתי. זו לא קונספירציה של הנשים בלבד: מדובר בשינוי שיהיה לטובתה של כל החברה.

אין ספק שאנחנו חיים בחברה יחסית נאורה ומתקדמת, אך בתקופות מוקדמות יותר, כאשר הנשים היו נטולות זכויות, מי שיצר את החברה כפי שאנו מכירים אותה היום, על כל חלקיה – השלטון, הכלכלה, ההשכלה – היו הגברים, פשוט כי הנשים היו סוג של גאדג'ט: גם עושה ילדים, גם מנקה, גם מבשלת וגם אביזר אופנתי לארוחות ערב – הכל כלול!

לאט לאט, בתחילת המאה העשרים, הנשים התחילו להשתלב בחברה. הן קיבלו את המצב שיצרו הגברים והשתלבו בתוכו – בתחילה בתפקידים זוטרים, ומאוחר יותר התחילו להתקדם למעלה.

גם כיום החברה בנויה על פי אותם ערכים ושיטות שנוצרו מזמן, על ידי גברים, ולמען גברים (כי נשים לא היו שיקול משמעותי באותה תקופה).

תשאלו, מדוע השיטה נשמרת? ובכן, זה קורה כיוון שאנו חיים בעולם גברי: מרבית האנשים בעמדות הכוח הם גברים – ומי קובע איך תיראה החברה שלנו, אם לא מי שנמצא בעמדת הכוח?

אין ספק שלאדם קל יותר להתקדם בתוך חברה שבנויה בהתאם לצרכיו. אם אישה רוצה להגיע לפסגה, עליה להפנים את סולם הערכים הגברי, כלומר לחשוב, לדבר ולהתנהג כמו גבר. זו השיטה המקובלת שנוצרה מתישהו במהלך ההיסטוריה, והיא נשמרת עד היום.

איך זה קשור להעדפה מתקנת?

ובכן, המצב של היום הוא מצב שמשמר את עצמו: גברים ונשים גדלים לתוך מציאות בה גברים נמצאים בעמדות הכוח (למשל, 17 חברות כנסת לעומת 103) ונשים נמצאות במקום החינוכי, ה"רך" וה"נשי", בו אין להן כוח השפעה רב (למשל, יש 6 סטודנטיות להוראה על כל סטודנט). כך גברים ממשיכים לקבוע את סדר היום, נשים ממשיכות למלא את מה שנקבע מלמעלה ע"י הגברים, וההיסטוריה נמשכת. הדרך היחידה לשבור את המעגל היא ליצור מציאות חדשה.

כפי שכבר אמרתי, אין פה עניין של קונספירציה. המשמעות האמיתית מאחורי העדפה מתקנת היא לא לדחוק את הגברים הצידה (ובכלל, לעניות דעתי, שוביניזם-נשי טיפשי לא פחות משוביניזם-גברי), וגם לא גישה אוהדת-מתנשאת כלפי הנשים המסכנות שצריכות דחיפה קטנה כדי להסתדר בעולם. מדובר באיזון מצב שכברירת מחדל אינו מאוזן ואינו יכול להתאזן מעצמו – תיקון עיוות היסטורי, אם תרצו.

המטרה הסופית היא מציאות בה יהיה ייצוג של 50% נשים ו-50% גברים בכל מקום. אחרי שזה יתקבל כמצב מובן מאליו, לא יהיה יותר צורך בהעדפה מתקנת: גברים ונשים יגדלו לתוך מציאות שוויונית באמת, בה השוויון הוא לא רק על הנייר אלא גם במציאות.

יש טענות שונות נגד ההעדפה המתקנת – למשל, שעלול להיות מצב שאישה לא מוכשרת תתקדם על חשבון גבר מוכשר ממנה; ושאדם צריך להוכיח את עצמו בלי קשר למינו. אני מסכימה – אין כל ספק שזה יהיה לא צודק לתת לאדם בלתי-מוכשר, מי שלא יהיה, להתקדם על חשבון אדם מוכשר ממנו. ולכן התשובה פשוטה: במציאות היום, נקודת הפתיחה של הגברים טובה מזו של הנשים, לכן גברים רבים ובלתי מוכשרים מגיעים למקומות אליהם נשים מוכשרות רבות אינן יכולות להגיע, מה שהופך את ההעדפה ללגיטימית. כמו כן, זו צביעות לטעון שאדם צריך להיבחן רק בכישרונו, כאשר נקודת המוצא בחיים נקבעת לפי המין. בסופו של דבר, צריך לזכור שלגברים יש נקודת פתיחה טובה יותר בעולם שלנו, ומטרתה של ההעדפה המתקנת היא לתקן את העיוות; ובכל מקרה, גם אישה שהתקדמה בזכות "שריון מקומות" צריכה להוכיח את עצמה לא פחות מעמיתיה הגברים – זהו שוויון בזכות ולא בחסד. והכי חשוב: צריך לזכור שהעדפה מתקנת היא מצב זמני – ליצור שוויון "מלאכותי" כדי שבבוא הזמן הוא יהפוך לאמיתי.

בשורה התחתונה, אני סבורה שבמציאות של ימינו העדפה מתקנת נחוצה מאד כדי ליצור מציאות אחרת ולהתגבר על המכשולים הקיימים (ויש מכשולים שקיימים רק אצל נשים, כמו "את צריכה להתחתן מוקדם כדי שתספיקי לעשות ילדים לפני שתתחילי ללמוד", "מה תעשי עם העבודה כשיהיה לך ילד?", "נשים לא טובות בזה כמו גברים", "נשים יותר עדינות, העבודה הזאת קשוחה מדי בשבילך", "אני מעדיף שיהיה לי בוס ולא בוסית כי נשים לא יכולות לנהל עובדים", ועוד – רובם מיתוסים חסרי שחר).

גם אם השיטה הזו אינה מושלמת, האפשרות הזאת עדיפה על השארת המצב הקיים. אני רואה זאת בתור הרע במיעוטו: לא מציאות רצויה, אלא מצב זמני בלבד, ונחוץ מאין כמוהו.