תהליך החיול הלך מהר.
שם פגשתי כמה בנות חמודות, אבל אף אחת לא איתי..
עשו צילומים רגילים, חוגר, שיניים, טביעות אצבעות ואז הגיע החלק הכייפי...
החיסונים וד.נ.א.
הד.נ.א הגיע ראשון, דקרו את האצבע בברוטליות, לחצו עליה וזה החלק הקל.
עכשיו צריך למלא 2 עיגולים שמצויירים על נייר בדם.
הנייר הזה כמו נייר שיוף ועל זה במשך איזה 5 דקות הוא מורח את האצבע.
האצבע לא הפסיקה לדמם אח"כ והייתה נפוחה ושורפת עד היום בבוקר!
אח"כ החיסונים, ואני חייבת לציין שעברתי אותם ממש סבבה בהתחשב שאני מפחדת ממחטים...
הראשון כמעט ולא הרגשתי בכלל, רק כשהיא יצאה קלטתי, והטטנוס כאב אבל התמודדתי סבבה!
מיד הפסיק לדמם, ולא הרגשתי יותר מזה.
ועכשיו המדים!! נורא פשוט!! ואת מי ראיתי? אחת הבנות שהכי לא סבלתי בכיתה י', ונחשו באיזה קורס היא? שלי!!
אח"כ ארוחת צהריים ומשם לחכות ולחכות ולחכות!!!
חיכינו במשך מעל 6 שעות כשצורחים עלינו וחצי מזה על הרגליים עם נעליים שלוחצות לי בדיוק על הבעיה ברגל!מבחינתי 10 דק' כבר היו כאבי טופת, אבל בשלב זה עוד אין למי להתלונן, וזו פרצה במערכת.
כל מה שנשאר זה לסבול בשקט...
סוף סוף לוקחים אותנו, מעלים אותנו לאוטובוס ומודיעים שאנחנו חוזרים הביתה היום!! ייאייי!!
לחזור בראשון ב 12 וחצי בצהריים! עוד יותר ייאייי!!
אבל מה, אני במרחק 5 דק' מהבית, ולוקחים אותנו לתחנה מרכזית!!
לא נותנים לי לצאת.
כל הבנות שאיתי נראות פשוט על הפנים, רציתי למות כשראיתי את הבנות שאיתי!!
או שהן בין פקצות לערסיות או שהן פשוט מהחנונים שיושבים בצד... ולי יש כמעט 4 חודשים איתן...
בדרך לתחנה המרכזית, עם עיקוף של שעה מהבית, הכרתי בחורה ממש חמודה!!
היא מהקריות, וממש יכלנו לדבר! זאת הייתה נקודת ההקלה שלי.
באותם רגעים ידעתי שהכל יהיה בסדר.. העיקר שיש בחורה אחת נורמלית לדבר ולהיות איתה...
באוטובוס בדרכי הביתה, איכשהו מצפה ליום ראשון פתאום מתחילה לכאוב לי היד (חוץ מהאצבע..)!!
לאחר שעתיים כבר כמעט כל תזוזה כואבת!! נמאס לי והולכת לישון בבית במיטה שלי :]
מתעוררת היום ואני לא יכולה להזיז אותה בכלל!!! כאבי טופת!!!
אני עדיין לא מצליחה להתלבש, להרים דברים, כל תנועה שחיונית בעצם, כי זה פשוט כואב מידי אבל הרבה יותר טוב מהבוקר.
בתקווה שעד מחר זה יעבור...
אני מניחה שאני לא אגיע הביתה לפחות בשבועיים הקרובים.

צריפין, בה"ד 10, שם אני יהיה לחודשים הקרובים...