הייי כולם :)
זה פוסט שונה ..
זה לא פוסט עזרים :)
אני (נטע המנהלת הראשית) כתבתי סיפור לתחרות של ישראבלוג..
תחרות כתיבה בנושא אימה ..
וכים בכרטיסים זוגים לסרט (25 הסיפורים הזוכים .. )
אז אמרתי שאין לי ומדבר להפסיד..
אשמח אם תגיבו..
אז בהצלחה לייי 
"תעזוב אותי ! תצא ממני!!!"
"האם אתה, ג'ון מארק בלאק מוכן לשאת את ונסה הילארי אלן לאישה? "
"צא מהגוף שלי !!!!!!!!! תצא מהזיכרונות שלי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" .
ג'ון נפל על הרצפה, "מאוד רומנטי... תגיד, איך לדעתך הילארי אשתך האהובה תגיב כשתשמע שבעלה האהוב מת ? " הקול שרדף אחריו שבועות הדהד ברחבי האולם העצום.
זה הרגע ממנו ג'ון פחד שיגיע, שידע שיגיע, אך הדחיק מכל אמונה או התכוננות למצב.
" תפוס מרחק ממני ומהמשפחה שלי !!! תעזוב !!!!!! " .
הכל התחיל לפני עשרים שנה, עשרים שנה בדיוק :
"אין דופק !! אין לו דופק !!! " .
הנשמה של ג'ון צפה על האוויר הקריר אל עבר השביל הלבן הבוהק שכאילו ציפה לו תמיד.
בשלווה תמימה התקדם ג'ון אל עבר השביל המוכסף, הוא ראה שם איש זקן,מקריח.
הזקן חייך לקראתו, ג'ון חייך חזרה.
"שמי אדוארד" הציג את עצמו האיש הזקן.
אדוארד נפל על הרצפה ויבב "עזור לי.. עזור לי !"
ג'ון הושיט ידו לעזרה, אך ברגע שנגעה ידו באדוארד גופו נשרף מבפנים והוא צרח.
"תראה אותי בתור הגהנום שיתחולל בגוף שלך".
בשנייה אחת נשמתו של ג'ון נעתקה פנימה, אל תוך גופו, עם נשמתו של אדוארד.
השביל הכסוף נעלם כלא היה.
"הדופק חזר!" .
מאז ידע ג'ון שרגעיו ספורים, אדוארד היה בתוך גופו, בעורקיו.
הוא הלך איתו לכל מקום, במקרים חריגים ג'ון שמע את הקול של אדוארד, גופו צרב.
עכשיו,אחרי עשרים שנה, הכל עומד להיגמר.
"קח אותי ! תתעלל בי ! רק אל תתקרב למשפחה שלי !" .
הצחוק הגבוהה והחודרני חלחל אל ג'ון עמוקות.
זה היה הדיבוק הנוראי שכבר אחז בג'ון שני עשורים, כמחצית מחייו.
"אין לך מה לעשות בנידון. כשהנשמה שלך תהיה אי-שם למעלה אני אערוך כמה ביקורים נחמדים אצל גופם של בני המשפחה שלך, מה אתה אומר ? " .
"לאאאאאאאאאאא !!!!! "
בנשיפה פתאומית ולא שגרתית יצא אדוארד במהירות מגופו של ג'ון כמו שנכנס.
אבל עכשיו לא עמד מולו איש זקן ומחייך, עמד מולו איש עם עפעפיים כבדות ועיניים עוינות, השפתיים שלו היו יבשות והגוף חיוור למראה.
"מה אתה רוצה? "רעד ג'ון .
" אני רוצה גוף לחיות בו, לחזור להתקיים, והחיים החדשים שלי יתחילו בעוד דקות ספורות ".
אדוארד נגע בג'ון, ג'ון צווח , הוא זכר את הכאב הזה .. הלהבות שרפו את בשרו.
ברגע אחד הכאב הפסיק, וכמו זיכרון ישן, ראה ג'ון את השביל הכסוף, הוא רצה לצרוח.
עכשיו הייתה שכבה דקה של קרח בין נשמתו לגופו, שכבר הספיק לחדש את עצמו בנשמה חדשה.
ג'ון הסתכל על גופו, שמתופעל כעת על ידי אדוארד.
" אני חושב שהילדים שלי מחכים לי " אמר אדוארד וגופו של ג'ון הלך לנגד עיניו.
* זאת התחרות *
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
