רוזנפלדקר ואני .

פרק ראשוון !
סוף סוף, מה שחיכיתם לו הגיע . הפרק הראשון יוצא לדרך
תהנו ותגיבו מלאמלא ( ;


" קוקוריקו , קוקוריקו
צריך לקום, קוקוריקו
להשכים קום ולקום
קוקוריקו קוקוריקו 

לקום ולהתארגן, קוקוריקו
עצלנים, בטלנים, לכו לעזאזל !
קומו ועורו, קומו ועורו,
קוקוריקו קוקוריקו ! "
" אוך, סתום כבר" סיוון חבטה בשעון המעורר בכרית .

אחרי לילה שלם שישנה וחשבה מחשבות ולא הצליחה להירדם,
היא לא רצתה לחשוב על כך שבבוקר היא צריכה לקום ליומה הראשון
בבית הספר החדש . ' אוף, למה בית ספר חדש ? למה היינו חייבים לעבור ?
בטח כולם פה ילדים מגעילים, שאי אפשר לדבר איתם כי הם כל שנייה מקללים .
למה דווקא אני ?!, ' חשבה .
סיוון קמה בלית ברירה ; היא התלבשה וירדה לסלון-מטבח בדירתם הקטנה .
" בהצלחה בבית הספר סירוורטה שלי " אמר אביה של סיוון , דירק , במבטא ספרדי כבד .
" אבא, אמרתי לך, מעכשיו קוראים לי סיוון ! תשכח מסירוורטה, זה לא שם ישראלי . "
" אההה, נכון . שכחתי "
" הבעיה היא שכל הזמן אתה שוכח " מילמלה סיוון, אבל דירק כבר לא שמע אותה .
היא נאנחה, אכלה את הקורנפלקס במהירות ולקחה את התיק .
" ביי, אבא " אמרה, נשקה לו ויצאה בזריזות מן הבית .
( אמא של סיוון נסעה לעבודה מוקדם בבוקר, ולכן לא יכלה לראות אותה ) .

היא הגיעה למבנה גדול יחסית, אפור-חום, מסביבו עצים וצמחייה, מגודר בגדר ברזל שחורה .
המבנה הזה הוא בית ספרה החדש, שנראה דווקא נחמד יחסית לאיך שהיא חשבה שייראה .
היא נכנסה דרך הגדר וברכה את השומר הזר, נכנסה למבנה וחיפשה אחר כיתתה .
היא מצאה לבסוף דלת שהיה עליה את השלט " י ' 3 ", נשמה עמוקות ונכנסה לכיתה .
הכיתה הייתה קטנה וקצת דחוסה, לוח גדול מחיק נפרש על קיר אחד, באחרים היו לוחות סקוצ'ים
שעל אחד מהם היה את ימי ההולדת של התלמידים, על אחר לוחות מבחנים; מערכת שעות ולוח תורנים .
המורה נראתה נחמדה אך חמורת סבר, פנתה אליה והציגה אותה בפני הילדים בנעימות -
"זו סיוון, היא עלתה לארץ מספרד לפני שנה , ותלמד השנה איתנו בכיתה .
אני בטוחה שתקבלו אותה לחברה ותעזרו לה להשתלב בכיתנו " .
התלמידים הקשיבו למורתם, גב. אצ'בולט לפי השלט הקטן שעל שולחנה, והביטו בה .
חלקם נראו מזלזלים, חלק מתעניינים ומחויכים וחלק מבולבלים .
" התיישבי במקום הפנוי שם בפינה" הצביעה גב. אצ'בולט על השולחן בפינת החדר .
סיוון הלכה לשם והתיישבה , מביטה בתלמידים ובכיתה .
היא הייתה קצת נבוכה מכל המבטים ששידרו אליה התלמידים .סיוון חשבה,' מה הם מצפים שאני אעשה ?
מה הם רוצים ממני ? אולי להכיר אותי ? לא, חלק מהם נראים מגעילים נורא .
הם כולם מגעילים !
לא, יש פה ילדה שניראת נחמדה . הנה עוד אחת .. ועוד שתיים . ועוד כמה ילדים שניראים נחמדים .
אז כולם מגעילים ?? '
היא הירהרה לעצמה ובקושי הקשיבה לדברי המורה .
הפעמון צילצל לאות הפסקה וגב. אצ'בולט שיחררה את התלמידים .
כשגב. אצ'בולט יצאה השתרר שקט בכיתה וכל התלמידים נפנו להביט בה שוב ;
היא הסמיקה מעט והרגישה שמתחשק לה להתפוצץ - ' למה הכל קורה דווקא לי ?! ' ,
ואז פתאום כולם התחילו לדבר בהמוניות ויצאו מן הכיתה כמעט כולם  .
סיוון נשמה לרווחה , ובקושי שמה לב שכמה ילדים ניגשו אלייה .
"סיוון ? " אמרה ילדה אחת , "היי, אני נועם, ואלה דנית, נטלי ופז . "
" ומה איתנו ??!" אמרו הבנים במחאה, וסיוון צחקה . "שכחה אתכם " התחכמה .
" אנחנו עומדים פה לידה !1" קראו, ואחד מהבנים אמר : " בגלל שנועם הכפוית טובה -" 
" היי !! "
" - לא הזכירה אותנו " , המשיך הילד לאחר שנועם חבטה בו , "אז לי קוראים לי , והם רון, גרי ואלכס . "
" אני אשמח להכיר אתכם " , אמרה סיוון, והתכוונה לכך , הם ניראו נחמדים .
" אנחנו נפגשים היום בכיכר, ב-21:00 , רוצה לבוא ? את תוכלי לבוא עם הבנות ," אמר אלכס .
" רק אם יהיו צחוקים ושטויות " ענתה וחייכה . " אם אני בא אז בטוח יהיו שטויות " אמר לי, וכולם צחקו .
" אז קבענו ? - " התחילה דנית להגיד, אבל אז מישהו הפריע לה לדבר -
"- שאלווום !  אז את סיוון, נכון ? " אמרה ילדה, וכולם נפנו להביט במדברת .
" מאי ?!" קפצו כולם חוץ מסיוון .

זהו סוף הפרק הראשון ! ,
יצא נחמד לדעתי וגם די מצחיק .
נקווה שהבאים ימשיכו ככה  ..
אנני מקווה שתגיבו המון כי ישבתי וכתבתי את זה במשך ש = ע = ו = ת !1