-

אני עייפה מלקרוא על כאב,

עייפה מלקרוא על שמחה,

אבל עיני מתכווצות,

כשהן קוראות

יומן חיים של אדם אחר

שיודע את העייפות שלי.

אנחנו מתקרבים לסיום,

ועיני זולגות

טיפות חמות וקרות,

על אנשים שלא הכרתי,

על אנשים שרציתי להכיר,

על אנשים שהיו לי רק לחצי זרים,

על אחת אחרת,

ועל אנשים שהכרתי מזמן.

זהו היום לפני שאכתוב על הסוף.

והסוף הוא מחר.