פעם היינו הזאב והאיילה.
היום אני הזאב, שבתוכו נמצאת קצת האיילה,
ולא משנה לאן האיילה תלך, ולא משנה מאין תחזור,
לעולם לא אדבר אליה עוד מילה.
איילה משתוקקת והיא לא יודעת מה רצונה
נופלת בין רובי הציד
מלכודות ועוד איזו מחיצה
אני זוכר
את אותם לילות חשוכים
שלקחתי אותה איתי
לאיזה סלע אחד רחוק גבוה
בירח מלא היינו עומדים
הייתי שר לה וכל רצונה היה לשמוע.
היא הבטיחה לי ונשבעה לעצמה
שמעכשיו היא תשאר
בשדות הירוקים שלה.
אני חושב עלייך מדי פעם, איילה.
אני מביט בעיניים החומות שלך, מדי פעם, איילה.
אני תמיד זוכר אותך, איילה, אני גם אוהב.
אוהב שאת שם רק בזכרונות.
אני אותו זאב [אולי קצת שונה]
שאומר לך להתראות.