"כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור..."

מלא חיוכים לכל כיוון,

"את קורנת" אומרים לי,

אני כאן, אני חווה. 

בחיים לא נהנתי ככה.

בחיים לא ידעתי שאני יכולה ליהנות ככה.

תמיד הרגיש לי שיש משהו מתחת לחיוך, מודחק עמוק וכואב.

עכשיו זה סתם מרגיש כמו משהו שאני מדי פעם מסובבת ממנו את הראש.

"את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה.."

עד אתמול.

והוצאת את זה ממני, את כל הכאב, והפחדים, והחששות שאפילו אני לא ידעתי שהם שם,

והשארת אותי ככה. לישון בוכה.

הייתי בהלם.

בחיים לא עשית לי דבר כזה.

כל כך בכיתי וכעסתי ורציתי להגיד לך- לך תזדיין.

אני יכולה בלעדייך.

וקלטתי.

שהבנתי בזמן הזה, שאני יכולה בלעדייך. 

אני פשוט לא רוצה.

עשיתי את מה שרציתי לעשות.

עכשיו תורך.

זה מה שאני חווה עכשיו.

פשוט לעשות, מה שמרגיש, כרגע.

בלי רגשות אשם,

בלי פחדים,

בלי לחשוב רחוק, 

מה אני אמורה להרגיש,

מה חושבים מסביבי על מה שאני עושה.

פשוט עכשיו.

וכל פעם שאני מתבלבלת, אני עוצרת, עוצמת עיניים, ונותנת לעצמי להרגיש, לא לחשוב.

זה הרבה יותר קשה ממה שזה נראה.

אבל זה כל כך כל כך כיף,

וכל כך לא אני.

הלוואי ויכולתי לחיות ככה כל כל החיים(:

אולי אני יכולה?

And everything you need"

 "...You'll get from her