"תסתכלי על כל מגזין, חלון ראווה, עטיפה של שוקולד. על הכול יש שכבה שקה ושקרית של סקס, הבטחה שאם תאכלי את השוקולד הזה, אם תקני את הבשם הזה, תקבלי את הסקס האסור שלך.
התופעה הזאת אפשרית אך ורק משום שהסקס אסור חברתית, אלא אם הוא מוקדש לבן זוג אחד קבוע."
"המתנה שנתת לי הערב הפוכה מהקללה שלך. המלך באמת גבר שווה, באמת לא הרגשתי ככה די הרבה זמן, אבל אין לי שום עניין להצטרף להרמון שלו.
בכלל לא ידעתי שזה אפשרי - להתאהב ככה ברגע, לעשות אהבה ברגע, לשחרר ברגע. זה כמו לראות נוף יפהפה, לתת לו לדעת בך ולהמשיך לנסוע.."
[שובה של המלכה- גבי ניצן]
יש משו בכל ההפסקה הזו שמרגיש לקוי.
כאילו אני נעה בין שני הציטוטים האלה כל הזמן.
מצד אחד אני יכולה הכל ואני מסוגלת- לאהוב ברגע ולשחרר. מצד שני אסור.
בא לי להגיד לך שאם לא היינו אוסרים את זה, זה היה הרבה יותר קל.
אולי בא לי לשחרר את השריר התפוס הזה שלא מאפשר לי להתקדם- אולי שבכל מקרה לא הייתי עושה את זה כי זה יפגע בך- אבל רק שאל תגיד לא.
תגיד- יהיה מה שיהיה... נעבור את זה, בכיף ובטוב.
מאכפת לך עם מי אני נמצאת?
שמצד אחד אני כל כך שם, משחררת ומלאה ושמחה בחלקי- ובררגעי האיסור אני מרגישה דחפים מלוכלכים שמרגישים לא טבעיים -מעצם האיסור- לעשות דברים שאני לא אמורה.
אני חושבת שזה לא מאפשר לי לעשות את ההפסקה הזו כמו שצריך.
ואין לי את האומץ להגיד לך, כי אתה ישר בורח למקומות של החוסר בטחון - חוסר אהבה שלך לעצמך - פחדים שאני אהיה ויעשה ומה יהיה?
למה אני צריכה להיות שייכת? למישהו? למה אני לא יכולה פשוט...להיות. בשקט, ברוגע. ומה שיהיה יהיה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: